סבבה פינת XD

הנוער של היום מחייך סוג של XD, לא מבין כאילו את משמעות המילה התנ"כית "אבוס", ומנסר מילים קצרות לשניים או שתיים ("כן" = "כ"), כי מה זה משנה בכלל. מפגש עם ירון לונדון, מיליארדר במונחים של עושר מילולי וגם מתנשא לא קטן, לא אמור לבוא להם טוב, כי מי בכלל צריך לדבר בשפה של פעם אם הוא מצליח לתקשר מצוין עם בני גילו.

קל היה לו, ללונדון, לקבץ סביבו כמה נערים וליצור קליפ טקסטואלי שיעביר היטב את המסר: צ'מע גבר, לא יודע מה נסגר, אבל באמא'שך, מה 'כפת לך אם אני מדבר עברית או אמהרית? מה, 'תה אומר שאני עילג? וואלה, אז 'תה באמת יכול 'חפש ת'חברים ש'ך. בנאדם, זה אתה שאמרת "אבוס" בטלוויזיה, לא אני. אם אני מבין מה חברים שלי אומרים, זה סבב.

פסקה חדשה

אלא שלונדון לא מחפש עילגות. הוא מצליח להעביר את התחושות שלו בצורה קסומה וחיננית, לא אנטגוניסטית וטרחנית, למרות שהיה קל לבוא בטענות לנוער בגישה של ירון שלח/ה נדנוד כעת. לונדון לא מנסה להצליף בנוער של היום או לבכות על המשוררים של אתמול, אלא חוקר את שפת העתיד (נכדיו הצעירים וגני הילדים), בודק אם ישנה השלמה בקרב כותבים ותיקים (מאיר שלו), מנסה למצוא את התשובות אצל דור הביניים (אברי גלעד וג'קי לוי), מציץ מבעד לחומה (החרדים הקנאים ליידיש) ובוחן את התשוקה של ימינו (בשיר שכתב עם יוני בלוך).

ואז, לאט-לאט, כשענן האותיות מתפייד, נוצרת התחושה שאנחנו חוזים בהצגה של עולם הולך ונעלם – לא בהכרח העברית, שדווקא מתחדשת בקצב מסחרר עם כל סלנג שנתפס, אלא האנשים המענגים במסירותם ובחוכמתם כמו לונדון, שלו ודומיהם.

"לונדון פינת בן יהודה", שלישי, 22:00, ערוץ 10