כי ככה זה לאהוב אותך

פתיחת העונה החמישית של "אבודים" היוותה אנטי קליימקס למי שציפה לגדולות ונצורות והוכיחה שעל מנת להפוך לקאלט אמיתי, צריכים יוצריה לעבוד קשה כדי להמשיך ולהדהים אותנו ולהימנע ממיחזורים מעייפים. פיני אסקל מחזיר אהבות קודמות

באהבה תמיד מגיע השלב הזה במערכת היחסים שבו כבר לא אכפת לך אם מישהו מפליץ בבית מדי פעם, נותן נשיקה לפני שהוא מצחצח שיניים, שוכח את הגרביים בסלון ולא מוריד את מכסה האסלה אחרי שהוא משתין בעמידה. קוראים לזה שגרה.

8:15 בבוקר, אי שם בשנות השבעים. ד"ר צ'אנג מפעיל את הפטפון ויוצא לצלם עוד פרק בסדרת ההדרכות של יוזמת דארמה. פתאום נחשף לנגד עינינו המדען דניאל פאראדי, מי שהגיע בספינה לאי בעונה שעברה. הוא לא מבוגר או צעיר יותר, כך שככל הנראה מדובר באדם שנוסע בזמן. במושגים של "אבודים" קוראים לזה שגרה.

קשה לומר שפתיחת העונה החמישית של "אבודים" מסעירה כמו ארבע העונות שקדמו לה. מאז ששישיית אושיאניק שבה הביתה, שום דבר לא יכול להפתיע. לוק יקום לתחייה? אם הוא החלים באי מנכותו, אפשר להניח שהוא יקום גם מארון קבורתו. יש לבנג'מין בוסית בשם ג'ולי ששולטת בענייניים? אם ג'ייקוב נתן לו פקודות ולוק החליף אותו כמנהיג "האחרים", גם זה יתכן. האי נוסע בזמן? טוב, "אבודים" הרי מעולם לא היתה סדרה הגיונית.

יוצרי הסדרה כרו לעצמם בור כל כך גדול שספק אם אי פעם הם יצליחו לצאת ממנו. כך למשל, הם אילצו את עצמם לחזור לקרבות בין הניצולים ל"אחרים" במסגרת אותו מסע בזמן של האי. פתאום סוייר ויתר בני החבורה שהעתיקו את האי למועד לא ידוע, בורחים מעשרות חיצים בוערים, ממש כמו בהתחלה. וזה מרגיז, כי בניגוד לפלאשבקים מלאי המסתורין של הניצולים שעוררו את הסקרנות – כאן כבר היינו, שמענו והבנו את כל מה שצריך. וזה מעייף.

החזרה לאי היא טוויסט מסוכן בעלילת "אבודים". מכאן והלאה הכל יכול לשוב לקדמותו, רק בלי אותו מתח של "יחזרו או לא יחזרו". מהרגע שג'ק, קייט, סון, הארלי, סעיד, אהרון, לוק ובנג'מין ישובו אל האי, יצטרכו לקרות אירועים מאוד משמעותיים כדי להשאיר אפילו את הצופים האדוקים ביותר מול המסך. העונה הזו היא המבחן האמיתי: האם אחרי ארבע עונות מדהימות, נמשיך לעוד שתי עונות בלתי נשכחות או שמא שתי העונות האחרונות יגרמו לכולנו לשכוח מה הסיבה שהגענו לאי הזה בהתחלה.

"אבודים" היא אהבה גדולה, אבל עכשיו אנחנו בתקופה של שגרה, בלי דרמות וניסיונות לחזר אחרי מה שכבר שלנו, באופן הכי הדדי שקיים. אבל לפעמים, לחזור הביתה למקום המוכר יכול להיות משעמם מדי בשביל שנרצה לשאת אותו. דרושות שתי עונות סיום מהחלום כדי להפוך את "אבודים" לסדרה הגדולה ביותר בכל הזמנים. אם נקבל עכשיו את התשובות ונפסיק לקבל את הגירוי שהביא לאלפי שאלות, זה לעולם לא יקרה.

סדרה שלאורך הדרך השאלות בה תמיד עלו על התשובות, חייבת להסתיים בצורה דומה, עם הרבה שאלות ומעט תשובות. רק כך היא תהפוך לגדולה מכולן, כזו שצופיה יהפכו לכת שהיתה עדה למחזה נדיר שבו העלילה לא נפתרת לקראת סיומה, אלא להפך – רק הלכה והסתבכה, כמו אהבה גדולה וסוערת, כזו שחוצה גבולות וזמן, הכי רחוקה מלהיות שגרתית.