טאץ' עליז לסטריט שיעיז

קשה לי לדמיין אימג' מטריד יותר על מסך הטלוויזיה שלי בימים טרופים אלו מאשר חיוכו הזחוח תמידית של צביקה הדר כששאריות צחוקו של ז'וזו' חלסטרה, מתפלקות לו מבלי משים. "מלחמת העולמות" שעלתה אתמול בקשת, בין דיווח חדשותי אחד למשנהו, הוכיחה לי, אחת ולתמיד, שהמשפט "במלחמה יש רק מפסידים" לא רק שאינו קלישאה, הוא צריך להיות מוטו לחיים ולבחירת העדפות הצפייה שלי.

"נולד לרקוד", הגלגול הקודם של ריאליטי הריקודים בגרסת הלבנט, לא שבה לעונה נוספת וניתן רק לשער שהעונה הקודמת, שדי קרטעה (תרתי משמע, אם אתם זוכרים את יוליה), לא הצדיקה מחזור ודרשה רענון בכל הגזרות ופרמוט מחדש. הפרומו המבטיח שבו נראתה רקדנית בלט שועטת לעברו של נער היפ הופ עטור בלינג, באמת שעשה חשק למרות שבסתר ליבי ידעתי את אשר גיליתי אמש. במערב אין כל חדש ובממלכתה של טמירה ירדני עדיין חולש לו שליט יחיד, ושריו – אותם שרים. בפרומואים הבטיחו לנו את אונה ודוד, זה מול זה, בלט מול סטריט. מי מאיתנו שאשכרה פינה זמן לצפות בספקטקל, קיבל בדלת האחורית גם את מיכל אמדורסקי ועידו תדמור על תקן "יועצים" ובלי שהרגשתם, קייטנת צביקה חזרה לסורה.

בכל תוכנית ריאליטי, פרקי האודישנים הם החביבים עליי. אמש, צר לי לציין, מצאתי את מחשבותיי נודדות ואת תשומת ליבי מוסחת לא פעם ולא פעמיים מהחבר'ה המוכשרים/הזויים שהתייצבו למבחנים. בעיקר בגלל הברברת הבלתי פוסקת של המנחה והשופטים שאוהבים לשמוע את עצמם מדברים ולהתבדח זה על חשבון האחר יותר מאשר סיימון קאוול בכבודו ובעצמו.

אין ספק שהגיעו ל"מלחמת העולמות" חבר'ה מוכשרים בטירוף, אך אלוהים עדי, שאינני זוכרת ולו שם אחד של מתמודד. כל אשר נחקק בזכרוני הם ניסיונותיו של הדר לנהל שיחה של יותר משתי מילים באנגלית, דאחקה שהעביר על הסיבה שאסף עזב את מיכל והעובדה שכבר בתכנית הראשונה לעונה, החלה מסחטת הסימוסים את עבודתה המשומנת, כשאונה, התלבטה בין שני נבחנים ואתם הקהל, קיבלתם את הכוח לבחור מביניהם. וואו, איזו אחריות.

"מלחמת העולמות", בדומה לזו שמתחוללת כאן מתחת לאפינו, היא נטולת כל רציונל ממשי כשחושבים על זה, היא מפגישה בכוח עולמות שקשה לראות מתי יצליחו לחבור לשיתוף פעולה ואם לא נזהר, היא גם תיקח שבויים. כאלו שאוהבים לסמס.