בבת עיני
עינב בובליל היא אייקון טראש שלא דומה במאום לאביה יוסי. בגלל הסיבות הללו, ובעיקר בשל העובדה שאין לה אלוהים, היא צריכה לזכות במיליון
עזבו לרגע את יוסי בובליל, האיש, התופעה והוואקום האינטלקטואלי. אם הייתי צריכה לשפוט את עינב על פי שורשיה הגנטיים, רבים הסיכויים שהייתי בזה לה מהיום הראשון במשחק ולכן בחרתי לבדל אותה מפטרונה העילג. עיני שלי היא ערסית חמומת מוח עם פיוז שמתלקח מאפס למאה באלפית שנייה. ועדיין, היא כבשה אותי, פרידמנית מתה שכמותי, והפכה לחברה הפרחה שמעולם לא הייתה לי.
מהשנייה שנכנסה לבית, הפגינה עיני יכולות בלבוסטה לא מבוטלות שהפכו אותה חיונית למשחק ולמשתתפיו, היא לא הפסיקה לדבר על דת ועוד מיני ממבו-ג'מבו רוחני ובה בעת לא ויתרה על מי שהיא ועל עצמיותה. מי עוד מלבדה הייתה מצליחה להישאר נאמנה גם לרב פינטו וגם למחשופים הבלתי אפשריים שלה. עינב מעולם לא נשארה חייבת ונתנה בראש לכל מי שנכנס בה ואפילו הוכיחה את עצמה כאסטרטגית לא קטנה כשפעלה להדחתם של הפרידמנים בזה אחר זה.
עם זאת, דומני שמה שהרשים אותי יותר מכל והביא להתאהבותי המוחלטת והסופית בעינב היא העובדה שלמרות נאמנותה וצייתנותה ליוסי, עיני היא גרסה משופרת, מתקדמת ומשודרגת של אביה הניאנדרטל. יתרה מזאת, יש לי תחושה שלולא נוכחותו המעיקה ומחרחרת הריב של הדורבן נושפת בעורפה עב הבשר של עיני, היא ושפרה היו דווקא מסתדרות מצוין.
עינב בובליל ואני לא היינו מתחברות בשום נקודת מקום או זמן, בזה אני בטוחה. לא משום שאני חושבת שאני טובה ממנה, פשוט נדמה לי שהיא הייתה חושבת שאני פוצית מתיפייפת ואני סתם הייתי מפחדת שתרביץ לי. אבל בכל הנוגע לחום אנושי ולספקטרום (שמישהו יתרגם לה) רגשות רחב וחשוף (תרתי משמע), עיני לוקחת שם את כולם בהליכה. יא-וולי אם היא לא זוכה.
ענת זהר מצביעה ללאון
פיני אסקל מצביע ליוסי בובליל
אלכס פולונסקי מצביע לשפרה