הו הא מי זה באג

לפעמים, דווקא כשהפורמט לא ממש מפורמט, הוא יצליח להביא לכם אותה בהפוכה לתוך הלסת, במובן החיובי של המילה. הפריימריס של העבודה היוו הוכחה מצוינת לכך, כשעם כניסתו של הבאג הטכנולוגי, חזרו לאופנה הרשימות הרעות והמוכרות מהעבר הלא רחוק, וגם בתוכנית הסאטירה החדשה של שליין, שעלתה לאוויר באפס זמן וללא הכנה ראויה מראש, אפשר לראות שחוסר תכנון הוא לפעמים הפיתרון המושלם, למרות הבאגים.

"עד הבחירות זה יעבור" רחוקה מלהיות מושלמת. עם שולחן אדום שנראה כמו המסלול האולימפי בבייג'ינג, חיקויים ממוחזרים של ג'ודי נמ"ש מאת אורנה בנאי, משחקים מתחת לכל רמה סבירה ואחד יהונתן גפן שנראה תלוש מהפאנל וניסה לחייך בכוח גם כשלגמרי לא היה מחובר – זה לא היה רחוק מלהיות מחריד.

אבל משהו בפשטות הלא מתיימרת דווקא עובד. כמו "משחק מכור" מול "ארץ נהדרת", גם כאן לא היה צריך יותר מדי מעבר לדינמיקה של שליין וגורי. ההומור העצמי של גורי מול היכולת של שליין להישפך מצחוק ולהבריק פה ושם, הזכירו את התוכנית ההיא. וכל מה שהוא מחוץ ל"משחק מכור", הוא משחק מוכר: ערוץ 10 סופג חבטות מבית, שליין פותח חזית נוספת מול הערוץ המתחרה (פעם "מועדון קרב", עכשיו "שבוע סוף") וגורי מוכיח ששנת הסולו האחרונה והמזעזעת שלו היתה בגלל חסור התאמה, לא בגלל חוסר יכולת. כל עוד השיחה נשארה בגובה העיניים, הכל נראה בסדר, לפעמים גם מצחיק.

ואז הופיע בובליל. ואחריו לבני. ואחריה כמה פינות בשם הפורמט הרעוע. אחרי שלושה חודשים שבהם מוצתה כל שורת ארנונה בווילה המפוארת של הפרידמנים, לא יכול להיות שגורי משרבב בדיחת קרש שמורכבת ממשחק מילים של עינב (בובליל) ואשכול ענבים. והפורמט הרעוע – כבר דיברנו על זה, עדיף לפעמים לא לפרמט. אבל כשלבני נכנסה, נרשם הפספוס הגדול ביותר. נכון שהיא לא שרה פיילין וקשה מאוד לגרור אותה למקומות שיביכו אותה, אבל לא יעלה על הדעת שחברי הפאנל ישתתקו, ילקקו, יסתפקו בעקיצות שטוחות מבלי שיצליחו להוציא ממנה רגש כלשהו, ובאופן כללי, יאבדו את הביצים לטובת מקושקשות. ללבני, עד הבחירות, זה כבר לא יעבור. לשליין ושות' דווקא כן.