הודו לבובליל כי טוב

השבוע עמד בסימן המתקפה המשולבת והטראגית על מומביי ולמרות שבבית "האח הגדול" לא היו נפגעים בנפש (למרות שעיני כמעט פיצצה את אינה), ההתנהלות המסורבלת, הלא אפקטיבית ומעל לכל הלא ברורה, של המבצע שהנהיגו ההודים, השתקפה היטב בהתנהלות הדיירים בעת המשימה הסבוכה שקיבלו.

טיים טו סיי מומביי

בני ערובה כבר יש – אנחנו צופים בהם שלושה חודשים תמימים מבוצרים בבית חב"ד אותו מנהלת הרבנית ג'וק, הלא היא עינב בובליל. המשימה בתוך משימה בתוך משימה שקיבלו הדיירים, כללה משחקי כוח של אדונים ומשרתים, ניסיונות כושלים למשא ומתן (על גורל 40 קרמבואים שסיימו את חייהם במעמקי הבטן של שיף ועיני) והסתיימה בכי רע, עם קריסתו של מבנה הדומינו השברירי. ממש כמו במומביי, איש לא הבין את רעהו, כל אחד עשה מה שהוא רוצה ואיך שהוא יודע ולא נעשה אפילו ניסיון קלוש לשמור על שטח סטרילי – כשהבית הופצץ במטחי קמח אדירים כתוצאה ממעשי הקונדס המפגרים של אינה ושחר. ההבדל העיקרי והמרכזי, כך נדמה, הוא שבסיפור הזה, אנחנו הצופים הם הקורבנות של המחדל הזה.

הם מ-פ-ח-ד-י-ם

חרב הפיטורין מרחפת בימים האחרונים מעל לכל שכיר במדינת ישראל. לא משנה אם אתה פועל במפעל, או סמנכ"ל כספים באיזה סטארט-אפ מצליח – התחת שלך על הכוונת. גם ידידינו מהווילה התנהלו השבוע כמי שנקודה אדומה מרצדת על ראשיהם וכמו נמלים חרוצות, שמנסות בכל כוחן להוכיח למי שעומד לרמוס אותן ברגלו הגסה (משמע אנחנו, הצופים) שהן מועילות, יעילות וחיוניות להמשך קיומו של מארג החיים הקדחתני בו הן מתקיימות. אינה משכה צומי עם שורטס בקור של 5 מעלות, פלרטטה עד זוב דם עם איתי ופתחה חזית קולנית מול עינב כמי שמאמינה שכמה שיותר פרובוקציות הקשורות בשמה, יביאו להישארותה. מן העבר השני של הספקטרום, נמצא איתי (זוכרים אותו?) המת-מהלך של הבית, שנוכחותו הלא מורגשת ונטולת המשמעות סוף סוף הדביקה אותו השבוע כשהבין שכולם כולל כולם, על הגריל. 90 יום אחרי שנכנס, על כל פלומותיו, לבית המשוגעים האהוב שלנו, נזכר איתי, סוג של סחבה אנושית, שמדובר פה במשחק על לב הקהל – הבוס לצורך העניין – ונכנס לפאניקה. אל דאגה חסר חוליות יקר, הקרקס מחכה לשובך בזרועות פתוחות.

להשתמש בקונדום, כן?

יום האיידס הבינלאומי שחל היום מזכיר לנו שוב את המחלה הנוראית ואת חשיבות המאבק בה. זה לא כזה מסובך אם חושבים על זה. צריך לשמור על עצמך, לא לקפץ ממיטה למיטה, לא למהר להוריד את הבגדים ולא להציע את מרכולתך לכל דיכפין. אינה, את שומעת?

זהו יום הסוחר

הבחירות כאן אצלנו רק מתחממות, ומחכות לנו עוד עצרות והפגנות קולניות לרוב. אבל בכל הנוגע לדיירי "האח הגדול" העם אומר את דברו ובקול רם. עינב ויוסי מקבלים עידוד, אזהרות ועוד מיני טיפים להמשך הדרך באמצעות צווחותיהם של מעריצים המוצאים לנכון לעלות לרגל לנווה אילן ולחמם את האווירה לפני יום הדין הקרב. צ'חצ'חים? אתם אמרתם.

עוד כוזר הניגון

ולסיום, מחוות השבוע: עיני בובליל, אייקון מזרחי בהתהוות, במחווה מרגש לאבי ביטר, אייקון מזרחי משכבר הימים. עזבו אתכם מפרידמנים, אחרי שטעמה בובלילה, מבישוליהם של לאון ושיף לא נותרה לה עוד מילה אחרת לתארם מלבד: "כוזרים". זה רק אנחנו, או שמישהו שמע כאן מעגל נסגר?