כוכב הקופים

קוף, לו היה נקלע לסלון ביתו של צופה "האח הגדול", היה יודע היטב למי צריך לזרוק בוטן. מאז שאותה וילה נכנסה לחיינו, קיימת כמעט אקסיומה לפיה הכוכב הבלתי מעורער של התוכנית הוא יוסי בובליל. כבר שלושה חודשים שכולם דנו בסוגיית בובליל, אבל גם שלושה שבועות לפני שהפארסה הזו סוגרת את המצלמות ומשחררת את שימפנזות הניסויים לחופשי, שם יוכלו לאכול בוטנים בקשית ולא רק דרך סורגי הכלוב, עדיין נשמעות ברקע כל מיני אמירות משונות לגביו: הוא לא באמת אידיוט גמור, אלא שחקן מוצלח, משורר מודרני, מחייה השפה העברית, אייקון תרבות, באמת שהוא לא דביל מושלם.

כדי להבין מהו ומיהו בובליל לא חייבים להיכנס לווילה, לחדור לסלון ביתו או לראיין את אשתו, אלא לצעוד בקומה כפופה לתחילת האבולוציה של הבובליל, לאדם הקדמון, למעשה בראשית, למפץ הגדול ובעיקר לתורה הדרוויניסטית. לא ברור באיזו מחלקה כדאי לקטלג את בובליל – בכלוב השימפנזות, באגף הבבונים או באזור האורנגאוטנים אבל מה שברור זו העובדה שאנחנו, הצופים, הפכנו לקופים לא פחות גדולים מאשר בובליל עצמו. בדיוק כמו שבגן החיות הקופים מתנהגים בנימוס ואילו בני האדם הם אלה שעושים פרצופים הזויים, נועצים מבט לא מנומס ומאכילים אותם בבוטנים – כך היחס ב"אח הגדול" בין הקוף שנמצא מהעבר החופשי של הסורגים, להלן הצופים, לקוף שבתוך הכלוב, להלן בובליל.

בדיוק כמו הקופים שמחוץ לכלוב הקופים, כולנו מבסוטים מההלצות המטופשות של בובליל, קומיקאים רושמים טיוטות אחרי עוד מופע אימה של הגורילה הכי חכמה בטלוויזיה, תסריטאים מודים שלא היו מסוגלים לכתוב קרוב יותר למקור, כי הוא כל כך אותנטי. תסריטאי "ארץ נהדרת" למשל, אמורים לחבוט את ראשם בקיר עד מחר, כי בעוד לובה לא מציאותית, אפי מידבר הוא הקצנה והרומנים הם הגזמה – בובליל אמיתי, כל כך אמיתי עד שאי אפשר היה להמציא אותו, כולל הפילוסים שמחווירים מולו. בובליל ישראלי על פי הסטריאוטיפ המדויק, בובליל ינופף לכם במנגל, בובליל יתקע נפיחה חרישית במעלית, בובליל יעקוף אתכם מימין. בובליל הוא המראה העצובה של החברה העוד יותר עצובה שלנו, זו שמצליחה להפוך צפייה מציצנית בחבורה של בבונים למדורת השבט התרבותית החדשה של ישראל.

ואולי בובליל לא קוף, אפילו לא ניאנדרטלי. אולי הקופים הם אותם האנשים שכלאו את בובליל בתוך הכלוב. אולי בובליל הוא יוליסס, גיבור הספר "כוכב הקופים", שכולם נפעמים מיכולותיו לדבר, לספר על האורגיות שלו, לצעוק על הבת שלו בפרהסיה, להתנהג בברבריות כשהוא נמצא בהכרה מלאה ומודעות עצמית מוחלטת, כמו אחד משלושת הקופים – ובעיקר זה שאינו מסוגל לשמוע את השיח הציבורי שסובב אותו. בעצם, זה לא משנה מי הוא הקוף האמיתי. הרי בין אם בובליל הוא כוכבם של הקופים והגדול שבהם ובין אם הוא האדם היחיד בכוכב הקופים – סופסוף אפשר להכריע את סוגיית מוצא האדם. והמסקנה הגדולה היא שדרווין צדק, אנחנו קופים. נסו עכשיו להוריד את הקוף הזה מהגב.