לא הכל דבש

הוא עף כמו פרפר ועוקץ כמו דבורה, אבל לא קוראים לו מוחמד עלי והוא יותר דק מחבלי זירת האגרוף, כך שאין באמת מה לפחד ממנו. קוראים לו נמרוד הראל ואתם מכירים אותו כמאחז העיניים המוכשר והבלתי נסבל מהעבר. כל כך בלתי נסבל כד כדי כך שהוא מעז לכנות את חבריו לתוכנית בשם המחמיא "שלושת הנוכלים", פחות או יותר כמנהגם של אותם עברייני צעצוע שמצביעים על האשם ודופקים את הספרינט של הלייף כמה שיותר רחוק מזרועות החוק.

האמת, "העוקץ" יכולה להיות תוכנית טלוויזיה די מגניבה. יש לה את הבסיס להיות כזו, אם לוקחים בחשבון את דוגמאות העבר החינניות של פול ניומן ורוברט רדפורד, או של "משימה בלתי אפשרית" לדורותיה, או כמובן של המקור הבריטי (The Real Hustle). הבעיה היא ש"העוקץ" הזו פחות חיננית ויותר מפחידה, מעין יצור כלאיים של המצלמה הנסתרת של יהודה ברקן שפגשה בצומת שיסל פינת שילון את סרט ההדרכה לצוערי בית הספר לשוטרים מתחילים ליד הכספומטים של רמלה-לוד.

לפעמים היא נופלת לקלישאות ("ההורים של החתן חשבו שאנחנו מהצד של הכלה וההורים של הכלה חשבו שאנחנו מהצד של הכלה"), לפעמים היא סובלת מהגזמה ואובר-דרמטיזציה ("אבי החתן מחליט לחזור מהחדר שבו חתם על הכתובה מהר מן הצפוי"), לפעמים היא סתם סובלת מהאינטונציה המרגיזה של נמרוד הראל. אבל הקאץ' הגדול הוא לא בקטנות, אלא בגדולות. הטסטמוניאל של השוליות של הראל טלפרומפטרי להחריד, ה"חוזרים למפקדה" של המאסטר מביך, הקטיעות בכל שלב שבו הכספת זזה כמה סנטימטרים לטובת זיופי תעודות זהות או התחזות לפקח – לא באמת תורמת למתח, אלא גורמת לאצבע לנוע בעצבנות על השלט כי יש מספיק אלטרנטיבות. ובענק - תפיסת ה"היזהרו, נוכלים!" או הדאחקה "תלמדו, נוכלים!", פשוט לא מתלבשות טוב על האנשים האלה והקצב הנוכחי.

אז כן, יש לה פוטנציאל להיות תוכנית לייט נייט (סליחה, אבל ממש לא פריים טיים) שתבדר את כל מי שהוא לא אבי החתן או חונה באדום לבן, כי עם ישראל אוהב לצחוק לאיד, מת לראות אנשים נדפקים ובעיקר חולה על פספוסי חתונות - פעם כלה נופלת מהכיסא ופעם אבי החתן פוער עיניים כי הכספת ריקה - אבל למעלה מעשור עם יגאל שילון הספיק לנו מזמן, גרסת הקאבר החינוכי ממש לא נשמעת מרתקת ובעיקר אלי יצפאן, למרות השחיקה הטבעית, עדיין מסוגל לפרגן חיקוי של מוחמד עלי הרבה יותר טוב מנמרוד הראל.

"העוקץ", שבת, 21:00, ערוץ 10

כנסו לדף הבית של "העוקץ"