שושו השועל
בסרט על נעם טור ובר רפאלי אומנם לא הוזכרה פעם אחת חברת האופנה העונה לשם "שועל" באנגלית, אבל עדיין מדובר באותה גברת בשינוי אדרת של תוכן שיווקי שראוי להיפסל. פיני אסקל מפוקס
אף זכיינית כבר לא תיפול במלכודת הדבש שטומנת לה הרשות השנייה, שבסופה מוטלים עונשים כבדים של נישול מזמן פרסום יקר. מתברר שאפשר לדבר תוכן שיווקי מבלי שיופיע פעם אחת שמה של חברת האופנה, אפילו אם הוא מדגדג על הלשון. אפשר להגיד "מי שקנה את נעם ובר", אפשר לצלם רק את הלפני ולוותר על האחרי, אפשר לספר סיפור שלם במסווה של "חלום עליכם" – נעם טור, השורד הכוורן, בסך הכל רצה לפגוש את ה-BFF של טומי הילפיגר ואנחנו היינו שם כדי להגשים לו אותו.
הפעם הסרט השנתי של אותה חברת אופנה - שיהיה זה פשע מתועב להזכיר את שמה כאן אחרי שבמשך 38 דקות גיא פינס גילה איפוק מעורר הערכה – עסק במפגש הקצוות בין הכוורן לסופר מודל, מפגש שנראה כמו כתבה שמתארכת ומתארכת ומתארכת ועל הדרך עוסקת בכמה נושאים חשובים שבאמת מזמן לא טיפלנו בהם ואף פעם לא עייפנו מלטפל בהם: בר, בר וליאו, בר והפפראצי, בר והתפוח הגדול, בר וטומי הילפיגר, בר והסוסים, בר והקנאה, בר וחוסר הפרגון, בר ואללה הוא אכבר.
בניגוד לסרטים הקודמים שבהם לא היה בכלל תוכן ואותה חברת אופנה זכתה לאזכורים בכל צורה שהיא – החל בצילומי הקטלוג דרך שעמום גדול וכלה בשם המפורש – הפעם זה מתיימר להיראות בעיני הצופה הקטן כמו ניסיון אמיתי לייצר תוכן לגיטימי. תגידו, מה רע בילד מהפריפריה שנוגע-לא-נוגע באבק הכוכבים שנותר בעקבים שדרכו באולם שבו נערכה התצוגה הפותחת של שבוע האופנה בניו יורק? הרי זה בדיוק כמו לקחת מולטי מיליונר והומלס ולהעניק להם שעת איכות משותפת לצורך ניסוי חברתי ולמטרת גיבוש בין שני קטבים. מה, לא?
הבעיה מתחילה כשהטריקים שבאים להערים קשיים על ציפורניה הפוצעות של הרשות השנייה הופכים להיות פיצוי על היעדר תוכן בסרט שמוגדר כדוקומנטרי. הרי – מה לא ברור – לא מדובר פה במסע לגילוי מזור לסרטן, אלא בקמפיין שלם של חברת אופנה שמתמקד בשני הפרזנטורים שמזוהים איתה גם מבלי שייאמר השם המפורש. תוסיפו לזה את הניסיון הרב של בר, שיודעת היטב מה היא צריכה לעשות בשביל להצדיק את השכר שלה גם בלי קשר להתערטלות על המסך ("נעם הוא בחירה טוב", "יפה שזה כואב", "גבר הורס") ותקבלו סרט יחצני לכל דבר – אומנם מתוחכם יותר, אבל עדיין כזה שלא אמור להופיע על המסך שלכם, למרות הטריקים של חברת האופנה, למרות היכולת המופלאה של גיא פינס להנפיק פה ושם כמה תובנות על עולם הבידור ולמרות האצבע המשולשת של המחלקה הדוקומנטרית של ערוץ 10 (ושל כל זכיינית אחרת לצורך העניין) כלפי הרשות השנייה.
יכול להיות שהפעם ניצלו בפוקס (מילה נרדפת למזל) כל המעורבים בקנוניה, אבל אם זה כל כך קל ומשתלם, מישהו ברשות השנייה צריך לחשוב על הגבלים עתידיים מוצלחים יותר.