טבע הדברים

יוצא לו מוטי קירשנבאום לאפריקה, לשייט בין מלתעות נמרים ושעטות של עדרי בהמות. כבד ומבוגר, חמוש בקריינותו על האינטונציה הפלגמטית והאנטיפתית שלה, בלא צוות צילום מיומן או אמצעים טכניים פורצי דרך. בסרט "לטרף נולד" ששודר אמש (א') הוא מתעד חומרים השחוקים בתודעה הציבורית עד דק: עדרי אנטילופות בורחים, חיות טרף קורעות בשר, נשרים חגים ממעל, סוואנה אפריקאית פרועה ותהליך ברירה טבעית אכזר. בקיצור, איש תקשורת מבוגר מצלם סרט טבע מוגבל. למה ואיך לעזאזל התוצאה כל כך מיוחדת, מעניינת וראויה ביחס למציאות הטלוויזיונית בישראל?

זו הייתה טלוויזיה במיטבה. לא ישיבת קריאייטיב של מוחות שיווקיים תאבי רייטינג, לא תקשורת דעתנית וחוקרת הנוגסת בממסד, לא פרויקט מפואר של עשייה ראוותנית ומהוקצעת. פשוט רצף צילומים ערוך היטב המתעד מסע לטריטוריה אקזוטית בידי איש טלוויזיה עם- טוב, זו אולי מילה קצת לא רלבנטית למדיה הזו, אבל בכל זאת- שכל. דווקא בגלל ש"כל אחד" יכול היה לצלם סרט כזה ודווקא מתוך היעדר האמצעים, המכשור או החידושים, יצא משדר שהותיר עשן על כל הטררם של סרטי הטבע הפומפוזיים. זה היה טבע שכלי ורגשי, לא חושי ומניפולטיבי; וזה היה שווה כל פאקינג דקה. לא שלמדנו הרבה: ידענו שהברדלס יטרוף את הגור הרך ויהיה עצוב. אבל אחרי השפע המסחרר של כל צילומי הבר המסעירים שידענו, זה היה יותר מחידוש מרענן: זה היה כיף.

עוד בטלוויזיה