עד המוות

פיני: נו, מה את חושבת על "האוס"?

ליבי: רציתי שהוא ימות. בפעם הראשונה בארבע עונות לא רציתי לסלוח לו. כעסתי עליו כי אמבר מתה בגללו. לא משנה איך מסתכלים על זה, זה בגללו. אמבר הייתה על האוטובוס הזה בגלל שהוא זבל, שיכור ותלותי.

פיני: מה חשבת עליו בכלל בעונה הזו?

פיני: את יודעת, מדובר בגאון, אדם משכמו ומעלה, רופא בחסד. אז יש לו פאק, אז הוא תלותי, אז הוא זבל אנושי. זה מאוד ילדותי להאשים אותו. אפילו תלוש לגמרי. זו סתם מניפולציה תסריטאית לגרום לי ולך להקיש בין הנפש הפחמית שלו לטרגדיה הזו עם אמבר. שום דבר לא יגרום לי להפסיק להעריץ אותו. גם אם היה מולק בכפותיו תחילתה של גרוגרת של פעוט. בכל זאת, ארבע עונות לא הולכות ברגל, אז הן נכנסות לאוטובוס.

פיני: סבא שלי אומר שחברים יש רק באגד, אפרופו אוטובוס. רוצה האוס ידידותי למשתמש? יש מצב שהתמכרת לסדרה הכי לא נכונה. לרצות שהאוס יציל נפש בישראל, זה כמו לרצות פמלה אנדרסון עם ציצים קטנים. ברגע שתהיה סצינה קטנה שבה הוא מעביר איזו זקנה את הכביש, גם אם הוא בטוח שזו סבתא שלו, אני מפסיק לצמיתות את הקשר בינינו. הסיום הסמי-טראגי של העונה הרביעית הופך את האוס באופן רשמי, סופי וחתום עם פלומבה של מטפה כיבוי אש לאלוהי הסטטוסקופ, למלך מלכי המלכים של האפצ'י, לחרא תת-אנושי, למושלם.

פיני: ליבי יקרה, אם היינו רוצים לשמוע את פזמון שיר "הרעות", היה עדיף לחפש שידורים חוזרים מאיזו עצרת של רבין. אגב, וילסון הוא השמעון פרס של האוס: נמצא שם עד שהוא לא נמצא שם, בדרך כלל בגלל רבין. במקרה של וילסון והאוס, אמנם היה מקל, אבל גם היה גזר. לאורך כל הדרך. לא חשבתי לרגע שהאוס יציל את וילסון. זה לא מפתיע, זה האיש: תאהבי אותו או שתפוצצי את הטלוויזיה. אם הייתי רוצה חבר טוב, הייתי בוחר תמיד בהאוס על פני וילסון. הוא יפגע בי, ישפיל אותי, יכווץ לי את הנשמה ואולי אפילו יטמון את ראשו בחול ברגע שאזדקק לו. אבל וילסונים - רכיכות שינסו להתיפייף - יש בשפע. בקיצור, זו אמנם הייתה עונה הזויה, אבל דווקא בגלל התכונות החלשות והמזעזעות שלו - הציניות, חוסר היכולת להתמודד, הרוע, הזלזול - שבאו לידי ביטוי יותר מאשר בעונות הקודמות, האוס הפך סופית לאלוהי. בשר ודם, אבל אלוהי. עכשיו, אחרי עונה של ריאליטי, הייתי רוצה לראות אותו מגיע למקומות רצחניים. אם העונה החמישית תנוע לעבר ז'אנר האימה וחוסר הרגישות והמגלומניה שלו תטריף אותו סופית, הסדרה תהפוך לאחת הקלאסיקות של כל הזמנים.

הסיום הסמי-טראגי של העונה הרביעית הופך את האוס באופן רשמי לאלוהי הסטטוסקופ, למלך מלכי המלכים של האפצ'י, לחרא תת-אנושי, למושלם