בקרוב אצלכם

מכל מרורי המקור שהאכילו אותנו השנה- למן "חמישה גברים וחתונה" ועד "סרוגים"- "עד החתונה" מסתמנת בינתיים כמנה הקרובה ביותר לחרוסת, ומצליחה להצדיק הן את משבצת השידור היוקרתית שלה והן את הציפיות הגבוהות ממנה. אומנם, גם כאן עדיין מדובר- כמו בכל סדרה ישראלית- בחומרי יום-יום בנאליים, חוויות שחוקות והיעדר משווע של התרחשויות מסעירות. וכן, עדיין מדובר בפרצופים הנראים במקביל בכל סדרת מקור אחרת עד להמאיס (יפתח קליין, אוהד קנולר ובעיקר עפר שכטר הבלתי נלאה). וכמו תמיד, זו עדיין אותה ארץ ישראל המפוהקת שבין דיזנגוף לשד' אחוזה ברעננה- אשכנזית, קרתנית, נודניקית, מרירה וטרחנית. אך יתרונה העיקרי של "עד החתונה" טמון בארומת ה"וואלה, זה אשכרה ככה בחיים" השורה מעליה כל העת- ארומה שנעדרת באופן מכעיס כמעט ממרבית הפקות המקור המיוחצנות לעייפה במחוזותינו - ע"ע "כוונות טובות"- הפצצה הקודמת ש'רשת' ניסתה להפיל אך לא הצליחה לשחרר בה את הניצרה.

"עד החתונה" עוקבת אחרי רן ואיה (קנולר וטל ליפשיץ)- זוג צעיר שזה עתה החליט לבוא בברית הנישואין ולהביא מזור לתסכול היהודי- משפחתי המתמיד, ושוזרת אל תוך מסעם, מן ההחלטה ועד החופה, סיפורים קרובים, חופפים ומתמזגים. בין אלה נמצא את השותפה צמרת (עלמה זק), סטוציונרית אינטרנט צמאה לאהבה; את האקס האטרקטיבי הבא לאיים על האחדות הנצחית; וכמובן- בל נשכח שמדובר בסדרה של אבנר ברנהיימר (יוסי וג'אגר)- האח ההומו של הגיבורה והרומן העדין שהוא מפתח "במפתיע".

תמונות קצרות

כל אלה לאו דווקא מספקים את מירב ההנאה מהצפייה, חרף כימיית המסך המוצלחת של קנולר את ליפשיץ ומשחקה המשכנע של עלמה זק. הפרק הראשון עובד היטב בעיקר בזכות פלישתם הלא מתוכננת של הורי הזוג אל תוך הפריים: מיקי קם ושמיל בן ארי כהוריו של רן, וחלי גולדנברג ואלי כהן כהוריה של איה. שני זוגות שונים בתכלית המתוארים היטב לא רק ברמת הדמות הבודדת, אלא גם ברמה הזוגית/הורית, ושניהם מגולמים היטב בידי השחקנים המנוסים האמונים עליהם. אלה יוצרים תמונה כמעט אלטמנית, מוצלחת ומשעשעת, של יחסי הדור הצעיר והדור הישן, ושל מפגש הנפשות הבלתי נמנע בין ישויות הלכודות בעולמן בלא כל יכולת לצאת ממנו. גולדנברג מוצלחת במיוחד כדידי הכאובה עם הנוכחות המינורית, הנמחצת תחת הדומיננטיות הקולנית והמעיקה של תמי (קם) ואל מול קשיותו העמומה של בעלה.

התמונה הנוצרת מכל אלה ניחנת, לרוב, בדיאלוגים ללא רבב, בצילום קולע למדי ובתסריט הערוך ביעילות ודיוק. עושר יחסי בפרטים ובימוי ער לרגישויות אף הם מסייעים בידה להפוך את חוויית הצפייה לקולחת וקצובה היטב גם ברגעיה היותר צפויים. האמת, לא בטוח ש"עד החתונה" תתמיד ברמה הגבוהה של אמינות ורהיטות בה נורתה יריית הפתיחה שלה. חדירתה הצפויה של מירי בוהדנה לפרקים הבאים, למשל, מחשידה עד מאוד. אך בינתיים מדובר באחת הסדרות היחידות שנתקלנו בהן לאחרונה שעשויה נכון- קצבית, נטורליסטית ומסוגננת במידה, נעדרת יומרה ולא חפה משנינות וחיצי ביקורת, מבלי לשנוא את דמויותיה. לסיכום, אולי לא מושלמת- אבל בהחלט עובדת. כרגע.