כשר, אבל מסריח

אם יש סיבה שבעטייה חדלתי לצפות במהדורות החדשות של הערוצים המסחריים, היא זילות מקצוע העיתונות כפי שהיא משתקפת מהמסך. אבל התחקיר של דובי גילהר וחבורתו החרוצה, שמטרתו להפחיד ולזעזע כל בית בישראל, הושיב גם אותי אל מול המסך הקטן - ולו רק כדי להיווכח עד כמה נמוך עוד אפשר לרדת.

במסווה של עיתונות חוקרת וחדורת רוח צדק יצאה חדשות 10 עם סדרת פורנוגרפיה רכה להמונים בשם "ילדות בסכנה" המשודרת, כמו כל סידרה אחרת, בפרקים. לאחר חודשים ארוכים בהם ישבו התחקירנים ובנו מערכות יחסים מקוונות בצ'אט עם החשודים, הגיע הרגע בו אותם חשודים מציעים להגיע לביתה של אותה בת 13, ולא מתארים לעצמם לרגע מה גודלה של המלכודת המצפה להם.

כמובן שאין לצדד באותם גברים ומעשיהם, אך קשה להתעלם מהאופן בו הם הולכו שולל למלכודת מוקפדת ומתוכננת לפרטי פרטים, ובמשך תקופה ארוכה. עובדה זו לבדה מעלה תהיות רבות ביחס למה שבאמת קרה שם ולאמינות הדברים.

אבל לא רק הגברים החשודים נפלו במלכודת. גם לנו הצופים, נטמנה אחת: חוץ משמה הדרמטי, הסדרה ממשיכה להשתמש בשפה שנועדה לעורר פחד וחלחלה בקרב הצופים: "בזה אחר זה הגיעו גברים אל ביתה של מי שחשבו שהיא בת 13" (סגנון בו משתמשים עיתונאים כשהם באים לתאר אונס קבוצתי בדרך כלל), או "בצורה הדרגתית ומתוחכמת, מפעילים עליה הגברים מניפולציות רגשיות". דובי גילהר, בצורת המושיע הלאומי, טורח לציין בפנינו, "רק דמיינו מה קורה לבת 13 אמיתית שמנסה לשרוד בים הטורפים".

אם כבר בשפה הנבחרת עסקינן, על מנת לעשות את הפרויקט לעסיסי ונוטף זימה עוד יותר, מצטט גילהר בפני החשודים ובעיקר באזני הצופים, את כל משפטי הראווה שהם כתבו בשיחותיהם עם הילדה. בין אלה, "אפשיט את בגדייך, אלקק לך במקומות היפים, את תיגעי באיבר שלי, ליטפת לך בין הרגליים כדי להרגיש תענוג?" אם אי אפשר להראות תמונות - כי בכל זאת מדובר במהדורה המרכזית - אז נצטט, מה יש? דובי גילהר יודע את שאמנון לוי ורפי גינת יודעים כבר מזמן, שסקס מוכר ורצוי להסוותו כאילו מדובר בתחקיר פורץ דרך שלא היה מעודו מעולם. יש דברים קריטיים יותר שהעיתונות החוקרת יכולה לעסוק בהם, אז מה.

משטרה פופוליסטית

המניפולציה על הצופים, שימו לב, מגיעה מכיוון נוסף, של המשטרה. אנשי המשטרה לא יוותרו על הזדמנות "לצאת טוב" על המסך אחרי פרשת השוטרים מנהריה וההידרדרות במעמדם הציבורי עוד מאז בני סלע. מה פתאום. לא סתם שוטרים הובאו כדי לקפוץ על החשוד המבוהל, כי אם "יחידת ברק" בפני עצמה, כשראש מפלג ההונאה של מחוז תל אביב בכבודו ובעצמו מופקד על כל החקירה.

אז אני רוצה לגלות לכם סוד: במחלקת עבירות מחשב של אזור המרכז יש שישה שוטרים בסך הכל והם לא מטפלים במקרים כאלה. מי כן מטפל? שאלה טובה. בטח לא יחידת ברק או ראש מפלג ההונאה. כמי שעוסקת בין השאר גם בתוכן גולשים ובטיפול בהטרדות באינטרנט אני יכולה להעיד שהטיפול המשטרתי בכל הקשור לעבירות מחשב הוא איטי, מסורבל וחסר אחריות. קשה מאוד למצוא שוטרים שמבינים את החיים ואת הדינמיקה ברשת, שלא לדבר על זה שהנושא כולו ממש לא נמצא בראש מעייניהם ונדחק הצדה פעמים רבות. אבל אם, ככה במקרה, יש לידכם מצלמת טלוויזיה, אין ספק שיטפלו בכם ומיד.

לא נראה לי ששלומן של בנות ה-13 התמימות מעניין את דובי גילהר, או את אנשי חדשות 10. מה שמעניין אותם זה הרייטינג. לכן התוצאה היא תחקיר פופוליסטי, מניפולטיבי, צהוב ומציצני. המטריד באמת הוא שהפרויקט המנופח הזה לא באמת משנה את תמונת המצב. פדופיל אמיתי וחולה, פסיכופט שמרים אתרי פרו-פדופיליה ברשת ויוצא למסעות של תענוגות מיניים עם ילדות בתאילנד, לא יעצור מעשיו בעקבותיו.

בכלל, נדמה כי צוות התכנית לא ממש תפס את הדגים הגדולים, אלא את הסרדינים המפרפרים במים לידם. יעבור זמן ואף אחד לא יזכור את כל הסיפור הזה, את התמונות ואת הציטוטים ויתכן שאפילו נעשה כאן נזק בצורה של גרימת רתיעה ופחד מיותר מהאינטרנט, שכן תמונת המצב המוצגת כאן היא של זירה פרוצה ומסוכנת שאין שום דרך להתגונן מפניה. אבל יש.

צוות התחקירנים של גילהר עמל חודשים ארוכים על הצ'אטים ברחבי האינטרנט כדי לתפוס את הנועזים שבגולשים המוכנים להגיע לביתה של בת ה-13, כאשר הצוות הטכני טרח למתקן בית שלם בתשע מצלמות ועשרות מיקרופונים לקראת בואם של הגברים. לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שלא מעט כסף נשפך על הפרויקט הזה, שלומר עליו שהוא מדיף ריח של תאוות רייטינג, זה ממש לקמץ במילים. ניחוחות כאלה כזה לא הופיעו בסלון ביתי כבר הרבה מאוד זמן.

שרון שילוח היא מנהלת הקהילות בנענע 10