אמונה תפלה

מכירים את זה שאתם מתארחים לארוחת ערב אצל מישהו, וכשאתם טועמים מהאוכל הכל תפל כאילו זו קבלת שבת בכלא שאטה? ככה זה מרגיש כשצופים ב"תאמין לי", השעשועון החדש בהנחיית גבי גזית, בו שלושה סלבריק'ה מספרים אנקדוטות מחייהם מול עוד שלושה סלבריק'ה, שמכהנים כשופטים. אלא ש-תחזיקו חזק, רק סיפורו של אחד מהם אמיתי, והשניים האחרים משקרים. אתם כבר מפהקים?

בעולם אחר אולי אפשר היה לגרום לשעשועון שכזה לעבוד – מביאים מנחה תוסס ומקסים מספיק כדי להרים את הגג, בוחרים סלבריטיז אמיתיים ולוהטים ומשקיעים בכתיבת האנקדוטות כך שלא יישמעו כמו משחק אמת או חובה בערב גיבוש לעובדי תדיראן. אבל זה לא מה שנעשה כאן.

בשביל מה? זה הרי שבת בערב, שביזות יום א' ממילא מכרסמת בעקביכם כבר משקיעת השמש. אז אם כבר איבדתם את הרצון לקום מחר בבוקר, מה הסיכוי שיהיה לכם מספיק אנרגיה כדי להחליף ערוץ? זה לפחות מה שנראה שמפיקי "תאמין לי", סומכים עליו, כי אם לא לא ברור על מה הם חשבו.

התכנית כולה מאופיינת במתח לא נעים, היות והשופטים לוקחים עצמם ברצינות תהומית. ורדה רזיאל ז'קונט לגלגה אמש קצת יותר מדי על ציפי שביט, גבי גזית היה קצר רוח ומתנשא, והמתמודדים היו שקרנים פתטיים.

בעידן של שעשועונים אפקטיביים כמו "מונית הכסף" ו"אחד נגד מאה", שמצטיינים בכל הסעיפים שלעיל (ובעיקר בתחום המנחה המשובח), ל"תאמין לי" אין שום סכוי. יש לה סקס אפיל של דג לקרדה, שארם של ערוץ 1, וגבי גזית הוא אולי איש דעות וחדשות מצויין, אך מנחה שעשועונים איום ונורא.

ערוץ 2, 22:10, שבת

בקטנה
*מה קרה למפרסמי "קינדר בואנו"? עכשיו, אחרי שנים של הטמעת דימוי הילד הגרמני (לא יפה לומר נאצי, זה לא הוא, זה סבא שלו), שנקרעות לו השפתיים מרוב חיוך, מחליפים אותו באיזה טינאייג'ר חרמן? אין שום דבר קדוש יותר?