מוניקה סקס

ככל שהאנושות התקדמה, היא ביקשה לעצמה יותר ויותר פרטיות. המנעולים על הדלתות; הוילונות שמסתירים את יושבי הבית מעיני הסקרנים בחוץ; השיחה הלא מזוהה; העובדה שהרופא שלכם לא יכול לקשקש במכולת השכונתית על מחלת העגבת שלכם – כל אלו הם חלק מן הדרישה ההולכת וגוברת לפרטיות, והעיגון שלה בחוק.

אולם בכל פעם שהחברה מגיעה לנקודת קיצון אחת, נוצרת קבוצת כוח נגדית שמאזנת את כף המאזניים, וכך גם במקרה זה: ככל שנעשינו יותר ויותר חרדים לפרטיותינו, גבר גם הצורך המפלצתי לחטט למישהו בתחתונים, והטכנולוגיה מנגישה את מימוש הצורך הזה (סיפור ההאקר ב"מסכים" הוא דוגמה מעולה לכך). מי שהועלו על מזבח הסקרנות, הם הסלבריטאים, הרוזנים והנסיכים של העת החדשה. אלו שאנחנו מרוממים במו אס.אמ.אסינו, כספנו, ותשומת לבנו, הם גם אלו שנענשים על היותם פופולארים.

"צה!ב" מבקשת להראות את העולם הדואלי הזה של הכוכבנים שחיים את חייהם השערורייתים, ומנגד את אלו שמתעדים אותם עושים קוק, בוגדים בבני זוגם, מתחבאים בארון הטרוסקסואלי ומסתירים הריונות לא רצויים. הטוויסט המעניין, והנכון בעיקרו, הוא שמגזיני הטראש וצלמי הפפראצי לא רק מתעדים פרטים רכילותיים, אלא גם יוצרים אותם, מלבים אותם ומעצימים את הנזק בשביל למכור עוד גליונות.

קורטני קוקס היא ליהוק פחות ממשכנע לתפקיד עורכת צהובון קרייריסטית, אכזרית ומניפולטיבית, שלא מהססת לשסות את כתביה וצלמיה בחברה הגבוהה של הוליווד. עם כל הכבוד לבר רפאלי ולרן דנקר – בכל זאת, מדובר באופרה אחרת. את צחנת ההפקרות המוראלית שחווים בארה"ב על תקן יומיומי, אנחנו עדיין לא מתקרבים להריח. צילומי גופות של כוכבנים שמתו צעירים מדי בנסיבות רחוקות מטבעיות; חיטוט בפחי אשפה של מפורסמים; חשיפת שערוריות מין וסמים, כולל תמונות ושמות. למרבה השמחה, אנחנו עדיין לא שם. למרבה הצער, אנחנו עושים הכל כדי להתקרב לשם בצעדי ענק.

"צה!ב" היא סדרה שלא מתבוססת בזוהר ההוליוודי וסוגדת לו, אלא מציגה את האמת המכוערת כפי שהיא. מן הצד שני, היא שואפת לאיזה צדק פואטי - העורכת היפה והביצ'ית היא כזו שניחנה בחוסר יכולת לאהוב או לקיים קשר זוגי, ורגשותיה החמימים שמורים באופן מעוות משהו לצלם פפראצי סכיזופרן הקשור אליה בעבותות של נאמנות והכרת טובה. כפי שהדברים נראים, הם לא יחממו את המיטה ביחד (הם לא באותה הליגה; חטא נורא בחברה האמריקאית). היא נידונה להישאר לבד, הוא נועד לחיות בסיוטי נפשו ולחטוף מכות מסלבים זועמים. ושאר האנשים סביבם הם מריונטות הניזונות מפרסום, שמוכנים להפיל את חבריהם הטובים בשביל כתבת שער מפרגנת.

"צה!ב" היא לא סדרה קלילה וכייפית, כפי שניתן היה להתרשם מהפרומואים. ממש לא. היא סוג של התחשבנות מאוחרת בין המדיה לעצמה. אל תתנו לעטיפה הצבעונית והמרשרשת להטעות אתכם.

א', יס סטארס 1, 22:00

בקטנה
*ובפרס הפרסומת הכי מעפנה של השנה: פרסומת ה"כי קיווי". מה זה אמור להיות? הקריין מגמגם קי-קיווי? או שמא קיקיווי הוא פרי טרופי חדש? רע מאוד.