הפיק של צביקה

כל מי שניסה אי פעם לפצוח בדיאטה, גם אם זה כדי להוריד רק 4-5 קילוגרמים שנדבקו מבלי להתריע במהלך החורף, יודע עד כמה שזה מאבק יומיומי, רב-שעתי, כל-דקתי. כוח הרצון שדרוש כדי להימנע מכל מה שמרגיש כל כך טוב בפה ונראה כל כך רע על הירכיים, הוא אדיר, וזהו מבחן שלא מעט אנשים יפים, חכמים ומוכשרים נופלים בו מדי יום.

הקללה הגדולה ביותר עבור אנשים שמנים, מאוד שמנים, היא שהשומן גורר איתו דעות קדומות איומות ומכוערות יותר מרוב מה שאנחנו מרשים לעצמנו להביע בדרך כלל. אנשים שמנים מואשמים בעצלות, הזנחה, טפשות ושנאה עצמית. כאילו השומן הוא שק שלם של עוולות. ואחרי כל זה, לך תגייס כוח רצון ומוטיבציה כדי לרוץ כל יום ולוותר על הנחמה הזמינה היחידה.

"לרדת בגדול" היא לא בדיוק כוס התה שלי, אודה ואתוודה. החגיגה הלאומית המציצנית של צפייה בכרסים משתפכות ואנשים נבוכים שמזיעים ומאדימים ממאמץ, לא נעימה לצפייה, וזה בדרך כלל מרגיש כאילו צותתַּ עם כוס צמודה לקיר למריבת השכנים.

עם זאת, את זה צריך לומר: הגמר של "לרדת בגדול", מלבד היותו (כמו כל תוכניות הגמר של כל הריאליטי'ז) ארוך כמו יציאת מצרים, היה נעים רוב הזמן, מרגש ולא הרגיש נצלני.

כן, הכריחו אותם לפזז כדובים (לשעבר) מאולפים, אבל רובם דווקא נראו בעניין, אז מה לי כי אלין? חוץ מזה – מוטי חטואשווילי, שסומן על ידי כבר מן ההתחלה כבונבון של מתחרה, חמוד ומצחיק ועכשיו גם חתיך – ניצח בקטגוריית המודחים, ואפילו הרביץ סולו ריקוד שלא היה מבייש את רודריגו גונזאלס.

המנצח בגמר, שהביס את שירי אזולאי וגרי פרי, היה צביקה הילף שהתכווץ למימדים כמעט מדאיגים, ונראה כמו הציפלונים האלו שצריך היה לרדוף אחריהם עם הבננה שהיו קטנים. שלושתם נראו זורחים, ובעיקר צעירים הרבה יותר.

בסופו של דבר, לא הריאליטי הוא מה שבלט. ראיתי מולי קבוצה של אנשים יפים ואמיצים, עם כוח רצון מחושל מברזל, שנראו מאושרים מעצמם ומן החיים החדשים שיצרו לעצמם. עם כל הציניות שבעולם, זה היה מחמם לב.

בקטנה
*בכיתם? התרגשתם? תחזיקו מעמד עד העונה הבאה של "הכל דבש", אינשאללה.