ג'יזס קרייסט!

החומר הכי גמיש בטבע הוא ילדים - אין דבר שאי אפשר ללמד אותם לומר או לחשוב. האספקט המבהיל שבזה, הוא שכמו שהם יכולים להישבע בדורה וברובוטריקים, הם יכולים לנתב את הדבקות הילדית הטבעית גם למטרות פחות ידידותיות ולהפוך לחיילים קטנים וצייתנים בצבא אידאולוגי כזה או אחר.

בקי פישר, כומר ילדים אוונגליסטית, לא מנסה להסתיר בכלל את השימוש המכוון בילדים שיגדלו להיות הדור שיציל את אמריקה מעצמה - השאהידים הנוצריים. היא מביעה סוג של הערכה מסוייגת לאופן בו מצליח האיסלאם הפונדמנטליסטי לעצב את נפשם של הילדים שלהם, ולהטמיע בהם את הקיצוניות, ומתקנאת באפקטיביות התוצאות שלהם.

לפישר אין גבולות מן הסוג שאנחנו מכירים, שמסייגים את מה שמספרים לילדים כדי לחוס על נפשם הרכה. תשכחו מיום בריכה ומקליעת מחזיקי מפתחות מחוטי פלסטיק צבעוניים ב"קייטנת ישו". שם פונים אל ילדים בני 4-12, ומטיחים בפניהם: "אתם יודעים שבאולם הזה יכלו להיות עוד שליש יותר ילדים? אתם יודעים שיכלו להיות לכם עוד חברים? אבל החברים שלכם נרצחו. נרצחו עוד לפני שלקחו נשימה ראשונה".

הילדים בוכים, מתייפחים בבהלה, אבל המבוגרים לא מרפים, ומספרים עוד ועוד על ההפלות הרבות שמתקיימות בכל יום בארצות הברית; מבקשים מהילדים להתפלל לנשמותיהם של תינוקות ההפלות, ולהתפלל לישו שיפסיק אותן. אין מילים שיבהירו לכם איך נראים עשרות ילדים קטנים, יפהפיים, אחוזי אמוק, כשהם בוכים ובוכים באופן קורע לב, מתפללים "לא עוד, ישו! לא עוד..."; נכנסים לתקפי אקסטזה; מתפללים בג'יבריש (שפת הקודש שלוחשת להם רוח הקודש) ונופלים על ברכיהם בתחינה.

העובדה שהם לבושים היטב, ואינם מסתובבים יחפים ומחזיקים קלצ'ניקוב כמו הילדים החיילים האפריקאים, לא הופכת את הילדים האוונגליסטיים לפחות מנוצלים או שטופי מוח. הם מגודלים בתנאים כיתתיים, בבידוד חברתי, בחינוך ביתי על ידי הוריהם, שמלמדים מספרי לימוד דתיים המסבירים לילדים מדוע סוגיית ההתחממות הגלובאלית היא מזימה פוליטית של המפלגה הדמוקרטית, ומדוע לא ייתכן שמוצאנו מן הקוף.

אחד הרגעים המטרידים בסרט, הוא רגע בו אחת מילדות ישו ניגשת בוהקת עיניים ותמימה, אל אישה צעירה ויפהפייה שיכלו לשים את תמונתה תחת הערך "כופרת" במילון האוונגליסטי. הילדה מסבירה לה שישו דיבר אליה וביקש ממנה לגשת אליה, כדי לומר לה שהוא אוהב אותה ומבקש שתיגאל. הצעירה ההמומה מודה לילדה, ומחפשת בעיניה את המצלמה הנסתרת. ילדים אחרים משחקים סתם ב"נדמה לי"; ילדי ישו משחקים ב"נדמה לי שאני שופר לקולו של ישו."

יש כל כך הרבה רגעים גבוליים בסרט, כאלו שעוד רגע ואתם מזעיקים את המקבילה האמריקאית של יצחק קדמן כדי לחלץ את הילדים הרכים האלו מציפורני מבוגרים נצלניים וחסרי בושה. אם עוד היתה חסרה לכם הוכחה מוחצת - הכומר טד האגארד, יועץ קרוב לנשיא בוש, ומי שמגיע לדבר מול הילדים כמעין פינוק מיוחד (המקבילה ל"מימדיון" ממש...), נתפס לא מזמן על ידי המשטרה כשהוא חוגג על אמפטמינים וזונות ממין זכר.

מטורללים קיצוניים תמיד היו ותמיד יהיו, אבל כשנופלים על מפעל להכשרתם מגיל צעיר, אי אפשר שלא לחשוב על כך שלפעמים הדמוקרטיה מאפשרת תופעות שהן מחליאות בעיקרן, ושאף אחד לא יכול להתערב, כי הן עדיין נופלות בתחום החוקי. עד שיחליטו ששטיפת מוח לילדים היא מחוץ לחוק - "קייטנת ישו" היא צפיית חובה.

יס דוקו, 22:00, ב'

בקטנה
* הפרסומת לרשות הדואר בהגשת שמוליק לוי, היא גבולית ברמת העצבון שלה. קצת יותר מדי חרישה בפריים טיים, והופ – אנחנו כבר מפתחים אנטגוניזם. לתשומת לב המפרסמים.