ברוך שפטרנו

קורה לפעמים שכל החומרים הנכונים נמצאים, ובכל זאת, העוגה לא תופחת. הוליווד, כמייצרת להיטים שנועדו בעיקר להכניס הרבה כסף לבעלי האולפנים, מכירה את זה מקרוב - שופכים מיליוני דולרים על סרט שנראה על הנייר כהצלחה בטוחה וקאש-מאני-מזומני (נגיד, "עולם המים"...), ובקופות חוטפים מכת מציאות מרוכזת כשהסרט לא מצליח לכסות את עצמו.

בישראל, שמשום מה אף אחד לא עוצר את מנחם גולן מלעשות סרטים, יש איזה מינהג משונה "לפרגן", על עצם העשייה, ללא קשר לתוצאה. כאילו היינו כולנו עדיין בגן הילדים בו הגננת עוברת מברווזון פלסטלינה מעוך אחד, לציור גואש מקושקש אחר, ומלטפת את כולם על הראש על שהם ילדים כל כך טובים. צריך למצוא משהו לומר עליו מילה טוב, גם כשאין ממש את מה לעודד.

אז סליחה, באמת סליחה, אבל "הבורר", היא פשוט סדרה לא מספיק טובה. כשהדמות הראשית שלך מתה בהתנקשות שיש עימה בגידה של ממש, ואתה נאנח בהקלה על שנגמר הפרק, משהו לא עובד.

ל"הבורר", וזה ללא קשר לפירגון המעושה שכולנו משום מה אמורים לשתף איתו פעולה, היו באמת נתוני פתיחה מצוינים – קאסט שהוא הבטחה לרייטינג מחד ולאיכות מאידך (ולא, לא כל השחקנים חולשים על שתי הטריטוריות האלו); הווילה המפוארת וסרת הטעם של החכ"ית לשעבר ואשת הבלונד, פנינה רוזנבלום, בתור לוקיישן מרכזי; המון המון כסף שנשפך על ההפקה, וברובו מנוצל היטב לצילום טוב, תאורה מדוייקת, הלבשה מצוינת והקפדה על פרטים קטנים שעושים את ההבדל; ותסריטאי מצוין בדרך כלל, שנמצא במקום הלא מתאים.

הבעיה הכי חמורה של "הבורר", היא לא המשחק, לא הבימוי ואפילו לא בסיפור העלילה. הבעיה היא הדיאלוגים שמייצרים קלישאות כמו מים, פאנצ'ים הומוריסטיים במקומות שאין להם מקום, ועודף מלודרמה דוקא איפה שהיה אפשר לעדן את העניין עם קצת מודעות עצמית. חוסר השליטה בזרנוק המילולי המשתולל הזה, גורם לאובדן מתח במקומות בהם המתח קריטי, לגוזמאות מופרכות ולאובדן אמון.

השחקנים באמת שמנסים לעשות את מה שניתן עם המשפטים הבעייתיים הללו, אבל כיוון שיש כל כך הרבה כאלה, אפילו איבגי מוצא עצמו פה ושם מזגזג באמינות, שלא באשמתו. עיצוב הדמויות הוא כל כך פלקטי ובעייתי, שמלבד הדמות הראשית של ברוך אסולין, הוא הבורר בכבודו ובעצמו, נראה שכל שאר הדמויות נגזרו מתוך קומיקס, והודבקו היישר למציאות האלפרונית.

לא, זה לא עובד. גם בתום העונה, כשכבר מוסכם שצריכה להתממש חובת ההוכחה, נשארת "הבורר" מיש-מש ז'אנרי שלא מצליח להחליט מה הוא רוצה להיות - קומדיה, טרגדיה, דרמה או מתח. קצת מכל דבר עובד רק כשבוחרים ממתקים, לא בטלוויזיה, לא בסדרה שאמורה להיות סדרת הדגל הנוכחית של "הוט".

בקטנה
*ודוקא "דפי זהב" הצליחה לעשות עם הדמות השחוקה של המאפיונר יופי של פרסומת לעצמם, ותודה לאל על קיומו של אורי גבריאל.