יותר מדי מי חמצן?

לפעמים מגיעות תופעות שאפילו מי שמתהדר בדעתנותו, נאלם דום בתדהמה. כמו חומר זר שעוד לא מופה, ולא אושר סופית שהגיע מכדור הארץ, כך לפעמים מצליחה לייצר הטלוויזיה שיאי ביזאר שאין איך להתחיל להגיב אליהם. "ספרי לילה", זו אחת התופעות הללו.

שני ספּרים (?) מן הקריות (?) שמשום מה קיבלו תוכנית טלוויזיה, מארחים אורחים איזוטריים ומשונים ביותר. חלקם ספרים גם הם, וסתם מקורבים לצמד הדינאמי יוסי את יוסי, ורובם אורחים שאפילו רבקה מיכאלי בשנות השמונים היתה שוקלת פעמיים אם הם מספיק רלבנטיים. בין לבין, הם מספרים זה לזה בז'רגון אוחצ'ה-פרחי על איך היה היום שלהם, על כמה מגניב בקריות, על המילים החדשות (והגרועות, הו, כל כך גרועות...) שהמציאו, ובסוף, כמו בכל ערב כיתה שנדון לכישלון, מסיימים בקריוקי.

מרוב שהייתי בהלם, צפיתי בשני פרקים שלמים של הפריק-שואו שנקרה לדרכי, רק כדי לוודא שהפרק הראשון לא היה איזה גליץ' לא רצוני שהוקלט בטעות. אבל לא. שיפשפתי את עיני בחוסר אמון גם בפרק השני לתוכנית הטוק-שואו, שאפילו בערוץ הקהילתי של קרית אתא היו מתביישים לארח אותו.

אחרי שנשמתי עמוקות, הגעתי לפסקה הבאה שמורכבת כולה משמות תואר שפשוט צריך לשבץ אחרי הצירוף "ספרי לילה" : מביך, בזיוני, פרובינציאלי, מעליב, מטופש, מרגיז, ילדותי, עילג, משעמם, נוטל רצון לחיות, חפפני, מטומטם, גרוע, נמוך, מיושן. הרעיון ברור?

ישנו קו דק אבל ברור בין ביזאר שהוא פוטנציאל להפוך לקאלט, ובין מה שהוא פשוט בעיטה למוחו של הצופה. יוסי ויוסי, שני הספרים שאולי עושים חיל עם הקליינטיות שלהם באיזור חיפה והקריות, צריכים להחזיר את המספריים לידיים, וכמו שאומרים האמריקאים: לא לעזוב את עבודת היום שלהם. כי את עבודת הלילה הם עושים רע באופן יוצא דופן.

ביפ, א'-ה', 23:05

בקטנה
*הופעת אורח של מולי רינוולד, כוכבת שנות השמונים הג'ינג'ית ב"מדיום", הוכיחה את מה שחשדנו בו מזמן – כשהיא תגדל, היא תראה כמו תיקי דיין.