כל אנשי הנשיא

בלימודי שיעורי האזרחות בתיכונים, מקפידים להזכיר את הביטוי המעליב משהו, "חותמת גומי" כאשר מדברים על מוסד הנשיאות ותפקידו של הנשיא. ובאמת, פה זה לא ארה"ב - הנשיא הישראלי תפקידו שונה, ובדרך כלל, אלא אם כן הוא סרח או התפרע, אנחנו לא נוטים לשמוע יותר מדי על מעלליו.

הפוטנציאל הלא כתוב של התפקיד הוא להוות סמן ימני בענייני אתיקה, מוסר, יושר והיגיון בריא. כל אלו, במציאות הישראלית הדחופה, הדוחפת והנדחפת, בדרך כלל לא מהווה אטרקציה גדולה מדי, ואנחנו נוטים להתייחס לכל אלו רק כשהם נגזלים מאיתנו. הנשיא קצב גזל את כל אלו מן העם שלו - זה שהוא טען שהוא כל כך אוהב ומייצג.

באשר לשאלה האם נשיא שאונס גרוע יותר מכל גבר אחר שאונס. התשובה היא במקביל לא וגם כן. אונס הוא אונס, והנשיא היה צריך להיכנס לכלא משך שש עשרה שנים בגין כל מקרה אינוס, כמו כל אנס. עם זאת – מעשה אינוס הנעשה על ידי נשיא, פוגע גם במירקם החברתי הציבורי, הרחב יותר, ומותיר אותו מרומה ונגזל מדימוי האב שיש לנשיא.

כדי לתקן משבר אמון בסדר גודל כזה שיצר האנסִיא הקודם, צריך לנקוט באמצעים שלא משתמעים לשתי פנים, ולאחות את השברים. הבחירה בשמעון פרס לנשיאות, זו פעולת התיקון. אם למישהו היתה חסרה דמות אב, הרי שהוא קיבל דמות סב. כזה שגם נותן סוכריות ורתר וגם צלול מספיק כדי לעזור לך עם התשבץ.

קשה לזכור מתי בחירת נשיא לכדה את תשומת לב הציבור באופן בו הבחירה הנוכחית הצליחה. הזמזום שנוצר ברחובות, העליצות בערוצי המשדרים השונים, תגובות מאמנים ואנשי תרבות שונים – כולם סיכמו: "מוזר, אבל אנחנו מתרגשים, ממש מתרגשים". הפירגון היה גורף, ומזה זמן רב הצליחו להרגיש במהדורות החדשות השונות את הרגש המשונה הזה שנהיה לא רלבנטי לשבץ בתקשורת – אהבה.

טקס השבעת הנשיא, ערוצי 1, 10, 2.

בקטנה
*ומתי בפעם האחרונה ראיתם את יונית לוי מחייכת ככה עד שכמעט נקרעו לה זוויות השפתיים? רק בשביל זה שווה לבחור את פרס כל יום.