מארס ניצחון

כצופי טלוויזיה, אנחנו נתונים לגלים כבדים של זלזול וסטנדרטים נמוכים. רוב רובו של מה שאנחנו צורכים דרך המסך הקטן הוא בינוני ומטה: פורמטים משומשים ותכניות שמכוונות למכנה המשותף הנמוך ביותר, מתוך מחשבה שנבלע כל דבר, אם רק יהיה עליו מספיק סוכר.

אבל שלא כמו מה שמאמינים עלינו, הגזע האנושי הסתגלתני - אנחנו מצליחים לזהות איכות כשהיא במקרה נקרית על דרכנו. קודם אנחנו ממצמצים באי אמון, אחר כך אנחנו ספקניים ומחכים לראות מתי תגיע הזפטה של האכזבה, ואז אנחנו מרשים לעצמו להתאהב. "ורוניקה מארס", למשל, שווה התאהבות.

גרעין קשה ועקשן של צופים, הצליח למנוע בזמנו את הורדת הסדרה בסוף עונתה השנייה באמצעים יצירתיים, מה שאומר שלפחות חלקנו נזיז את עצמנו מהספה בשביל מטרה נעלה. לקראת השמועות על ביטול הסדרה בסוף עונתה הרביעית, הפגיזו הצופים את מערכת CW בחטיפי "מארס", כדי למחות והטיסו מטוס בראש-אוור שנושא את הבאנר: "הצילו את ורוניקה מארס".

לכל אלו שפיספסו את שתי העונות הראשונות, קודם כל – רחמיי עליכם. חוץ מזה, יש אמצעים להשלים את החסר, פיראטיים יותר ופחות. עיקרון העניין הוא פשוט: ורוניקה מארס היתה תיכוניסטית שנונה, מבריקה, ובעלת חושים בלשיים שלא היו מביישים את קולומבו. עכשיו היא תלמידת קולג' טרייה שמממנת את עצמה בחקירות עבור הסטודנטים, ובשביל לספק את חוש הצדק המפותח שלה, חוקרת ללא מטרות רווח את תעלומת האנס הסדרתי שמגלח את קורבנותיו הסטודנטיות.

"ורוניקה מארס", היא סדרה שמזגזגת בין ז'אנרים, אבל מצליחה להיות מצויינת בכולם: זו סדרת נעורים שהתבגרה עם צופיה הנאמנים, סדרה בלשית שמתַחכמת את התעלומות שלה מעונה לעונה, ודרמה-קומית שהופכת להיות יותר דרמטית ויותר שנונה ככל שהיא מתקדמת.

שמועות אופטימיות טוענות שעוד ניפגש עם ורוניקה; לא ידוע מתי, לא ידוע היכן, אבל הלב כבר מתגעגע. בינתיים – התנחמו בעונה הנוכחית. ואל תשכחו גם בימים הטלוויזיונים השחונים, שידעתם פעם לזהות איכות כשראיתם אותה.

ימי ג', אקסטרה הוט

בקטנה
* מה יהיה על הגרדרובה המחרידה, שלא לומר מבהילה ממש, בה מתעקשים להלביש את נועה תשבי ב"הדבר הגדול הבא"?