אחי, רוצחי

"האישי הוא הפוליטי", חרטו על דגלן הפמיניסטיות, ואפשר לקחת את האמירה הזו ולהחיל אותה על תחומים אחרים שמתקשרים להומאניות. כי אחרי הכל, כולנו מיקרוקוסמוס של הקולות הרחבים יותר שמהדהדים במַקרו שסביבנו. ומה שקורה אצלנו בבית, מתדפק על דפנות הבועה שכולנו חולקים.

ניר קינן, בסרטו "פה קבור הכלב", יצר סרט אישי, הכי אישי שאפשר: הילדות שלו, הכלב האהוב שנקבר והפך להיות דשן לגינות הבתים החדשים שנבנים על חורבותיו; ובעיקר, השירות הצבאי שלו, זה שהכריח אותו להתעמת חזיתית עם גבר אחר, ערבי, פחות או יותר בגילו. כדי לצאת חי, הוא היה מוכרח להרוג.

הדבר המעניין והמפתיע ביותר ב"פה קבור הכלב", הוא שקינן אינו מגייס לעזרו את המנגנון הצדקני, זה שאנחנו משתמשים בו כדי להחליק מהמורות מצפוניות. קינן לא עושה רציונליזציה ולא מרשה לעצמו לצאת בזול. ולא, זה לא סיפור על שנאה עצמית יוקדת, או על "סמולניות רדיקלית", כמו שאולי יטקבקו. זה סיפור על חשבון נפש, של מי שמכיר במורכבות הדברים, ולא מוכן לשטח אותם כדי לספר סיפור יותר הרואי, או מלא באתוס צבאי.

כבר ראינו בעבר סרטים על אלו שחזרו מן המלחמה (איזושהי מלחמה, לא באמת משנה איזו), עמוסי זוועות, שראו את חבריהם הצעירים והיפים מתבוססים בדמם. ראינו סרטים על אלו שהסיוטים רודפים אותם, שלא יכולים לישון, ששותקים בימים וצועקים בלילות. אפילו כבר ראינו סרטים על אלו שמתחרטים על שהיו שם, בזמן הלא נכון, במקום הלא נכון, ודיעותיהם על האנושות ועל פוליטיקה, השתנו מקצה לקצה.

עם זאת, אני לא זוכרת סרט תיעודי אישי, שהתייחס אל נציג האוייב שנהרג על ידי הגיבור באמירה הדיסוננטית והעוצמתית "אחי, רוצחי". מיתוס קין והבל שמקנן תחת פני השטח לאורך כל הסרט, נותן יותר מישקל והיסטוריה לאותו מאבק שאנו מנהלים היום. קינן מצליח להציג אותו במלוא האבסורדום, מבלי לומר מילה ישירה על פוליטיקה. רק מתוך סיפורו שלו.

האובססיה המסויימת שקינן מפתח אל אותו אוייב שנהרג מאִשו; המעקב שלו אחר מקומות קבורתו השונים; העובדה שקרא לו בינו לבינו (כי לא ידע מה שמו), "נור", במעין שיבוש-דמיון לשמו שלו - כל אלו, מעבים את סרטו של קינן והופכים אותו למרתק במיוחד. גם במסגרת סרטי התחבטות נפש והתמודדות עם שדי עבר, מצליח "פה קבור הכלב", להיות יוצא דופן סגנונית ורעיונית. לא יכול להיות יותר אישי מזה, ובמקביל – מצליח לגעת באנושי, במובן הגדול ביותר של המילה.

יס דוקו, א', 22:00

בקטנה
* נוני, אולי היה עדיף שלא תחזור, ורק שלא תביא את התפלצת פירות-קצפת-שוקולד, והכל בגביע אחד.