שושנת יריחו

"הייה נכון תמיד", היא לא רק סיסמתם של הצופיפניקים (למרות שאצלם אולי מדובר בהיותך נכון תמיד לאכול קילו במבה), זהו גם האתוס האמריקאי. כאילו האמריקאים, שגם כך זוללים תיאוריות קונספירטיביות לארוחת בוקר, היו צריכים עוד קצת סחיטה של בלוטת הפראנויה, הגיעו אירועי 11/9 המצערים, ונתנו אישוש לחרדות הקיומיות שלהם.

בתור המעצמה החזקה בעולם, ארצות הברית היא די מוטרפת פחדים, דבר שהשתקף בתרבות שלה מאז ומעולם – מימי הקומיקס הראשונים, ועד להפקות ענק קולנועיות וטלוויזיוניות שמריירות על האופציה לאפוקליפסה מוחלטת. אמריקה, כמו אמריקה, מוטרדת בעיקר ממה יהיה עליה; כל שאר העולם יכול לטבוע בקרחונים הנמסים, העיקר שהדגל על כל חמישים כוכביו, ימשיך להתנוסס גם כשהחייזרים יאכלו לכם את המוח.

סדרת המדע הבדיוני האפוקליפטית "יריחו", משחקת עם האפשרות העגומה בה דרום ארצות הברית (לפחות), מופגזת בפצצת אטום, והעיירה המנומנמת בדרך כלל, יריחו (לא זו שסבבוה שבע פעמים), נאלצת לתפקד ולשמש מקלט לתושביה. כבכל משבר היררכיות, גם ביריחו, הכאוס עולה על גדותיו, הסדר החברתי מופר והג'ננה מתפרצת. עם כל זאת – טבעו הטוב, המוסרי והערכי של האדם, מזדהר למרחוק, בעיקר בדמותו של הגיבור הראשי ג'ייק, שרוב חייו תיפקד כאכזבת המשפחה. אך בעת סכנה, ג'ייק, ממש כמקגייבר בשעתו, מאלתר מפחית קולה ומנטוס משגר טילים, וחובש בבהונות רגליו שלושה פעוטות פצועים ואישה הרה אחת. סתם, הגזמתי, אבל לא בהרבה. ג'ייק הוא גבר-גבר, ומי שהייתם רוצים שיחזיק את ידכם בפעם הבאה שנחמן שי ימליץ לכולנו לשתות הרבה מים ולהירגע.

"יריחו" היא סדרה שפורטת באופן הכי מניפולטיבי על החרדות הקמאיות של צופיה, ועושה את הונה מלצעוק עליכם "בו!!", כשגם כך עצביכם רופפים מלחיות בבית השחי של אחמדינג'אד. אם כך ואם אחרת, מדובר בסדרה משובחת למדי, לפחות בפרקיה הראשונים, שתזחל לכם מתחת לעור ותמכר אתכם בכל האמצעים הלא קונבנציונאליים. כבר החזרתם את מסכות האב"כ?

בקטנה
*בטח שמתם לב שדוקטור האוס פגש בעונה החדשה את הארכינבל שלו, בגודל ובפאסון שמתאימים למידותיו. כמו שיורם ארבל היה נוער - "ה-ל-לו-יה!"