חיים אחרי המוות

מהו אותו הדבר שנסדק בנפש כשאנחנו נקלעים לחווית כמעט-מוות? ומהו אותו דבר חדש שמתאפשר בעקבות זאת? אנשים רבים מדווחים שלאחר שהסתכלו למוות בעיניים, החלו לבחון את חייהם באופן שונה; חלקם החליפו מקצוע, נישאו או התגרשו; כמעט אף אחד לא חזר בדיוק להרגליו הקודמים. באופן אירוני, אין דבר שגורם לך לחיות יותר מאשר ההכרה במוות.

זוהי גם אחת מנקודות המוצא המשמעותיות של סדרת הדרמה "תשעה". תשעה זרים נקלעו למקום הלא נכון בזמן הלא נכון, ונשבו על ידי שני שודדי בנק משך יומיים תמימים כבני ערובה בבנק. במהלך אותו אירוע, נהרגו שניים מן השבויים. לאחר יומיים מורטי עצבים, אחד מן השבויים (אשר תכנן להתאבד באותו היום), משליך עצמו על אחד החוטפים ועוזר בתהליך חילוצם. הניצולים מתפזרים בכוונה להמשיך בחייהם, רק כדי לגלות ששום דבר לא יהיה כשהיה.

הסדרה שכתובה מצוין ומבוימת טוב, עוקבת אחרי הקשרים הנוצרים בין אותם תשעה זרים, שנקשרו לנצח על ידי חוויה שרק הם יכולים להבין אותה. נקודת המוצא עבור הצופים באשר לשאלת השאלות – מה קרה שם באותם יומיים – נשארת מעומעמת, וחלקים ממנה נפרשים טיפין טיפין.

אך חוץ מהמתח, יש גם דרמה משובחת - הניצולים מבררים לעצמם האם המסלול בו הלכו עד היום הוא זה שהם רוצים ללכת בו. אף אחד מהם לא עבר את החוויה המצמררת מבלי שתשאיר עליו סימנים.

"תשעה" מצליחה לשלב תהיות פילוסופיות - שאלות על אמונה, חמלה וייעוד, וגם להיות מבדרת כסדרת אקשן מפתיעה ויוצאת דופן. איזה כיף, באמצע עונת המלפפונים השחונה של הטלוויזיה הקיצית, קיבלנו תפוח עסיסי לנגוס בו.

אקסטרה הוט, ג', 22:45

בקטנה
*למי שסוגר את הלילה עם פסוקו של יום, לפחות יש את הצ'ופר המפתיע של מהדורת חצות של "הסימפסונס", בחזרה לניינטיז...