מבט אופטימי

במלחמת הקיום היומיומית שלנו - כל אחד בנפרד במלחמתו שלו, וכולנו יחד כעם שמאכלס את פיסת היבשת הקטנה והעקובה מדם הזו - למדנו להתחספס, לא להתרגש מהר מדי, לא מטוב ולא מרע. כשתצאו בפעם הבאה לחו"ל, הציצו במהדורת החדשות היומית שם: ברוב המדינות תמצאו שמדברים כעשר דקות על החדשות ה"קשות", ועוד כחצי שעה על חידושים טכנולוגיים, פסטיבל מקומי, ואפילו המלטה של סייח. ככה זה נראה כשהחיים מעט פשוטים יותר.

אנחנו נותנים מקום בעיקר למה שמאיים, למה שמפחיד או רע. עשינו את ההקשר המעוות בו חדשות רעות הן חשובות ורציניות, וכל השאר לא שווה התעסקות. נכון, צריך לדעת מהו סדר עדיפויות הגיוני, אבל צריך לדעת גם לעצור ולהריח את הפרחים, גם אם הם מעטים, גם אם הם פורחים מתוך הזוהמה.

"מבט שני" החליטה לסיים את עונת התחקירים הנוכחית שלה בלקט חדשות טובות, במבט אופטימי על אנשים שעושים טוב, על רוח התנדבות, על נתינה אמיתית, ועל יופי אנושי. זו החלטה טובה, וגם אמיצה ולא מובנת מאליה. תוכניות תחקירים נזכרות בשל שחיתויות שחשפו, בשל עוולות שפתרו, ובדרך כלל, לא בשל היותן מגזין לחיים טובים. הפעם נראה היה שלכולנו לא יזיקו קצת בשורות טובות ומעט נחמה.

בחמישה סרטים קצרים המתעדים נסים קטנים שמתרחשים ממש פה: הוסטל לבוגרים בעלי מוגבלויות והאהבה יוצאת הדופן, חוצת הגזעים והלאומים שיש להם; שחקני הפועל תל אביב המבקרים ילדים בעלי נכויות שונות ומשמחים אותם; תוכנית לתמיכה ולהבראה בחולים במחלות קשות; תוכנית ספורט וחינוך בבית שאן המופעלת על ידי הפועל תל אביב; וטיפולי פוריות שמסופק בהתנדבות לזוג פליטים מאריתריאה, שכמעט ולא היה להם סיכוי להריון.

מה שהיה יכול להפוך לשמאלץ מניפולטיבי, או נצלנות טלוויזיונית יומיומית, נשאר בגדר מסמך מרגש ומאופק. גם חדשות טובות הן חשובות: הנדירות שלהן, והאופן בו הן מנוצלות בדרך כלל למטרות פוליטיות כאלו ואחרות, עלולות להפוך אותנו לאטומים, ציניים וספקנים ביחס אליהן. כמה טוב שלפעמים מראים לנו שאפשר לעשות את זה גם אחרת.

ערוץ 1, ב', 21:35

בקטנה
*מזמן לא נראתה פרסומת פחות קוהרנטית מן הפרסומת ל"פוסטינור", ועוד עם כל כך הרבה פוטנציאל מבוזבז.