טוקאן ועכשיו

כבר ברור לגמרי, אחרי חמש עונות בהן הרגילו אותנו - ל"כוכב נולד" צריך להתייחס כאל תמצית הישראליות: שילוב של פרסום פרוע, טלתרום למטרות שונות ומשונות, קדם אירוויזיון, "חיים שכאלה" והמדור לחיפוש קרובים. לכולם גם יחד, יש דריסת רגל במה שאמורה להיות תוכנית בידורית שנועדה למצוא את כוכב הפלייליסט הבא של גלגל"צ.

"כוכב נולד" לא מסתפקת רק בשיפצור הנינט/גבסו הבא, היא גם עוקבת אחרי העבודות הזמניות של הכוכבים הצעירים, אחרי עיניהן הדומעות של אימהות מפרגנות, ואחרי להקת נוער אתיופית. חוץ מזה, היא מעלה לשיר סַפרים שכתבו שירים עילגים. צוחקים איתך וצוחקים עליך, מה יש? הכל ברוח טובה ובדאחקות.

גם העונה, כמו בכל עונה, משתדלים המפיקים לזרוק עצם בצורת מועמד פייבוריטי לכל קשת הצופים שלהם, ולא לפספס אף מיגזר. "טדי הפקות" הקפידו למלא את המשבצות העדתיות וליצור כור היתוך ישראלי שמתייחס גם לרוב הז'אנרים המוסיקליים. למרות שאף אחד לא יודה בזה, יש סינון מוקפד שנועד לאתר משתתפים צעירים מאוד, נוחים לעיצוב ולהשפעה, כאלו שאפשר לעשות עליהם מייק-אובר חיצוני ופנימי, ולהוסיף אותם לחגורת הגולגלות התופחת של "כוכב נולד".

אם להתייחס לעניין עצמו שבגללו ילדיכם מחרבים לכם את חשבון הפלאפון בעשרות אס.אמ.אסים למאמי-כפרה-נשמה החדש שלהם – נבחרת הזמרים - הרי שהעונה ישנם כמה זמרים ופרפורמרים מוצלחים ביותר.

ללא קשר לסיבות בגללן בחרו אותם הפקת "כוכב נולד", הרי שחן אהרוני הוא בובון ששר מקסים; מיקה הרי היא הסימבול האולטימטיבי של בנות ישראל היפות והאיכותיות; מארינה מקסימיליאן בלומין היא יפהפיה ומוכשרת עד השתאות; ומרים טוקאן מרטיטת הסלסולים, מרגשת ובעלת קול זהב.

עם כל היציאות הפרובינציאליות של ההפקה, וההתעקשות על ויכוחי אגו משעממים ואדולסנטיים בקרב השופטים – עדיין יש להם קלף מנצח ביד בצורת משתתפים שקל להתאהב בהם. וזה לא מעט.

בקטנה
*לא להאמין איזה סלוגנים מטופשים מאכילים אותנו - "הד אנד שולדרס" עם נוסחה השומרת על שיער צבוע: "לא אוהבת קשקשים, אוהבת צבע". וואלה? בטוחה שזה לא ההיפך?