אפשר תוספת?

מי שאוכל היא אחת מן האהבות הגדולות שלו, ימצא את הסיפוק לא רק באכילה. מי שאוכל היא תשוקה אמיתית עבורו, יקרא תפריטים בשקיקה, יקח עימו ספרי בישול למיטה, ידמיין שילובי טעמים גם מבלי לטעום אותם ממש, ויתמגנט אל כל תוכנית בישול חדשה.

תרבות האוכל הישראלית התפתחה בצורה משמעותית ביותר בעשרים-שלושים השנים האחרונות, והפכה מנחלת המעטים והאנינים לנחלת הכלל. היחס האמביוולנטי והסגפני של הישראלים הותיקים, אלו שגרסו שאוכלים מה שנותנים לך ואומרים תודה; אלו שציקצקו שיש ילדים רעבים בביאפרה ושבתפוח אוכלים גם את הקליפה כי חבל לבזבז ויטמינים - יצרו עם המזון האנין יחסים של טינה וזעם. אוכל היה בסך הכל כדי לבנות עצמות, שרירים ושיניים חזקות. כל השאר, היה פחות מחשוב.

"ספר התענוגות" של עמוס קינן, אשר יצא ב-1970, ניבא את תחילתו של עידן חדש בתחום הקולינריה והזכות ליהנות מן החטא המתוק שבאכילה. גם ספר זה זכה ליחס אמביוולנטי, אבל בסופו של עניין – ישראל השתנתה והסכימה לרופף את החגורה הלוחצת ממכנסי ה'אתא' ולנסות דברים חדשים. כל זאת בעידן ששרימפסים וקאלאמרי שעלו ברשתות, הושלכו בחזרה לים, כי לא היו להם קונים או מבשלים.

מאז ועד היום, בישול ואפילו בישול גורמה או בישול אנין מחומרי גלם משובחים, כבר אינם מילים שבגדר מוקצה, ואפילו הצייקנים והחמוצים שבסגפנים, מסכימים ליהנות מפעם לפעם מארוחה טובה שלא מורכבת מלחם אחיד מרוח מרגרינה.

ערוץ האוכל, אם כן, הוא דבר שבשעתו, אשר מוזר שרק עכשיו הוא מגיע אל המסכים בתצורתו הנוכחית. לחובבי הגסטרונומיה מדובר בחוויה food-גזמית לחלוטין – שעות רצופות של תוכניות העוסקות במזון ביתי, צמחוני, גורמה, דיאטתי ומה לא.

חלק לא מבוטל מן התוכניות אמנם אינן חדשות לצופה ונראו כבר בעבר מעל לפלטפורמה של "ערוץ החיים הטובים", אבל לא נדקדק בקטנות, ואם ימשיכו להשקיע בנו את מיטב התוכניות העולמיות בנושאי בישול, אנחנו נאמר תודה ונבקש תוספת.

הערה קטנה, אך לא קטנונית – מתרגמי תוכניות בישול צריכים להבין משהו בבישול בעצמם, או לפתוח מילון מונחים – שומר אינו שמיר, שליקה אינה חליטה, וטמפרטורות מפרנהייט לצלזיוס יש לחשב במדוייק ולא לתת הערכה כללית. לכל הבשלנים המסורים, מדובר בעניין שאין להקל בו ראש.

בקטנה
*ואם כבר ערוץ האוכל – שימו לב ל"מבשלים באהבה", עם המנחה הביזארי דיוויד גייל. הוא מבשל עם סבתות ממוצאים שונים, ויש לו קיק משונה לנשק אותן על השפתיים בסוף כל תוכנית. יום אחד חיבת הקשישות הזו עוד תסתיים בהתקף לב...