אם כבר באת

אחד הדברים שהופכים את היצירה האמנותית למעניינת יותר מהחיים עצמם, היא סוג הטרנספורמציה שהיא מעבירה את היומיומי והבנאלי. לקחת סיטואציה נפוצה ושיגרתית כמו ריב אוהבים, בגידה או חיזור ממושך, ולהעצים אותה לכדי דבר מה חד-פעמי, מושך לצפייה, שמכוון גם לתחושה האוניברסלית של כל צופה וצופה. חלק מן הסוד, הוא למשוך את הבנאליה אל הקיצון - שם היא מרתקת הרבה יותר מן האפור הרגיל שבחיים ה"אמיתיים".

"טוב שבאת" היא גרסת ערוץ 10 ל"חדשות מפתיעות", שעלתה שבוע וחצי לפניה. מן הבחינה הזו, זו סוג של נפילה. מילא אם היה מדובר ברעיון מבריק שחבל לפספס, אבל גם למחזר וגם לשעמם, זה באמת יותר מדי, אפילו בשביל צופים פתאים כמו שהערוצים המסחריים מניחים שאנחנו.

אבל אם להיות הוגנים, הרי ש"טוב שבאת" הוא עיבוד מושקע ומסקרן יותר פוטנציאלית מן האחות הערוץ שתיימית. העיקרון פשוט - אורחים סלבריטאים עם גישה למשחק מול מצלמה, נזרקים אל תוך תפאורה וסיטואציה מבויימת, בלי הכנה מוקדמת או טקסט כתוב, ונדרשים לאלתר בתוך הקיים.

האורחים בתוכנית הפותחת היו קובי אריאלי, אביעד קיסוס, מלי לוי ומיכל ינאי. מסיבה כזו או אחרת, הסיטואציות ורמת ההתקלות עלו ככל שהתקדמו במהלך התוכנית, ומיכל ינאי (אולי בגלל שהיא היחידה שניתן לקרוא לה שחקנית), שאילתרה אחרונה, נאלצה לשלוף ממש מתוך האין כדי להצליח לצלוח את המשימה.

התוצאה רוב הזמן היתה לא יותר מחביבה, ואפילו החן הטבעי של מוני מושונוב לא הצליח להסוות את העובדה שקשה היה לגייס אפילו חיוך לנוכח המתרחש. בשום אופן, זו לא היתה טלוויזיה רעה, גסה או מכוערת. פשוט לא מאוד מעניינת.

ובאשר לפסקה הראשונה שלעיל - מה שהיה יכול להציל את העסק, היתה הקצנת התנאים הבידוריים באחד משני האופנים: ללהק כאורחים שחקנים מיומנים, מבריקים ומהירי הסתגלות, שיצליחו להקפיץ את האלתורים לכדי בידור משובח; או מן העבר השני, להזמין אורחים בעלי אומץ ונפש ספורטיבית שאינם מורגלים לעמוד מול קהל באופן הזה, כמו למשל פוליטיקאים, מגישי חדשות, ספורטאים, זמרים וכיוב' - מה שהיה יוצר אבסורדים מסוג שונה לחלוטין ומנצל את המעמד הקומי שנוצר מן הדיסוננס שבלראות אותם משתטים ומשתפים פעולה.

נכון לעכשיו אין ב"טוב שבאת" יותר מאשר תוכנית קיץ סטנדרטית, עוד אחת ממפעל המלפפונים שמשליכים לעברנו עד תקופת החגים הבאים.

ערוץ 10, ג', 21:45

בקטנה
*שמתם לב עד כמה הפתיחה של הפרסומת נגד עישון נרגילות מזכירה את העיצוב הוויזואלי של "הכוח"?