אחיזת מעיים

אורי גלר כבר מצא יורש, וכפי הנראה העלים אותו, כי מאז לא שמענו ממנו. עכשיו הגיע תורו של נמרוד הראל למצוא לעצמו ספיח שיסחוב לו את התיק. אם הוא היה יכול לעשות את זה מבלי לכפות עלינו את שלבי המיונים, עוד היינו אומרים ניחא, אבל כמו האורח האירי שלו (הבולע כל דבר שבנמצא ואז מוציא אותו מהפה), גם הראל לא שומר שום דבר בבטן, ומשום מה, אנחנו נאלצים לצפות בזה.

המונח שחזר והידהד שוב ושוב בתוכנית בעלת השם הקליט והמתומצת "המופע הבלתי נתפס של נמרוד הראל", הוא פשוט "בחילה קיומית". מה לעשות, זה די מבחיל לראות אדם מבוגר בולע נורת חשמל, דופק לעצמו על החזה החשוף עד שהוא מאדים, ואז פולט כמו חתול חולה את התכולה הנבלעת. למי שלא הוכרח לצפות בדבר – יש גם סאונד אפקט: דמיינו לוויתנית מיוחמת בהתקף הקאה – ככה זה נשמע. אפילו את הלוויתן החרמן ביותר זה היה דוחף לחיי פרישות.

אם תהיתם – אז לא, זה לא משתפר בהמשך. כמו ספיישל מגעיל במיוחד של "כשרון או כישלון", מגיעים לידיו של הראל שורה של תאבי פרסום עם תחביבים משונים כמו זלילת גחלים בוערים, ניסור עצמם לשניים, ושחזור לינץ' קו-קלוקס-קלאני שסופו בכאילו תלייה. למה מגיע לנו להיות שבויים בתוך הקרקס הנודד הזה שנמשך שעה וחצי ומרגיש כמו הנצח בשאול של דנטה? לא ברור.

הפעם לא מספיק האליבי המטופש של "לא טוב לך, אז תחליפי ערוץ". העובדה היא שאחד מהערוצים הישראליים המרכזיים, בוחר לתת במה למופע חסר מקוריות וחסר ברק, והופך את צופיו לקהל בעל כורחו של פריק-שואו ימי ביניימי. מרגיזה המחשבה שמספיקה מוסיקת אימה מופרכת ואורות מסמאים, כדי להעלות את הערך הסגולי הנמוך של מה שהוא לא יותר מבעיטה למוחו של הצופה הסביר.

וכאילו הדברים לא היו גרועים דיים, מסתבר שהבורות תנצח היכן שהיא רק תוכל – המופע הפתטי של "הכלב המתמטי" שזכה באהדת הקהל הבלתי מעורערת, הוא לא יותר ממופע אילוף סטנדרטי בו הבעלים מחווה סימן מוסכם שאותו הכלב מאולף לזהות, והחיה מכשכשת בזנבה ורצה אל עבר המטרה. לא מתמטי ולא נעליים (נסו לסתום לבעלים את הפה ונראה כמה שברים עשרוניים ידע לפתור הכלב), אבל אי שם חושבים שהציבור מטומטם, ואתם יודעים מה? אם אנחנו לא מתקוממים, אולי באמת מגיע לנו לשלם על זה.

ערוץ 10, א', 21:00

בקטנה
*"מסע עם צ'ה גווארה" – גם בלי פינה דרום אמריקאית חמה בלב – מדובר בסרט תעודה מקסים ומרגש. אל תפספסו את השידור החוזר.