דוקטור, תציל אותי

מעטים הם האנשים שעומדים בעקרונותיהם, שמוכנים ללכת, ביודעם את המחיר הכבד, אחרי מה שהערכים שלהם מכתיבים להם. רוב בני האדם מצהירים הצהרות הנוגעות לצו המוסר החברתי היפה לאותה השעה, אבל כאשר המציאות מזמנת להם היתקלות פנים אל פנים מטווח אפס עם הבלונים הבומבסטיים של העקרונות, הם חוזרים עם הזנב בין הרגליים ועם שיירים מרוקנים מאוויר של סיסמאות.

דמותו של ד"ר האוס היא יוצאת דופן אפילו בעולם הפיקטיבי של דמויות הטלוויזיה. לא חסרות דמויות אנטיפתיות, מקיאבליות או פשוט מרושעות, אבל התמהיל הביזארי של מי שחסר טאבואים ואמונה ביושרו של הגזע האנושי מחד, ומלא בבהירות מחשבתית ובקודים התנהגותיים חסרי פשרות - הוא נדיר במציאות, כמו גם על המסך.

"ד"ר האוס", הפכה להיות סדרת הטלוויזיה האהובה עלי, זו שלא אכפת לי לצפות אפילו בפרקים החוזרים שלה, שמילאו את החלל שנותר בסוף העונה הקודמת. למרות העניין ההיפוכונדרי העקרוני שמזמנות סדרות בתי חולים למיניהן, והמקרים ההיפר נדירים, בהם סובלים כל החולים מתשע מחלות שונות בו-זמנית, המדיצינה מעולם לא היתה מרכז הסדרה. מיותר לציין שמי שהוא המרכז הבלתי מעורער, הכוכב שסביבו חגה הסדרה, הוא גרגורי האוס, המגולם באופן מבריק במיוחד על ידי יו לורי.

האוס הוא הרופא הבלש, זה שמזהה לפי מראה, שקר, או רמזים ששאר האנשים עיוורים להם, את המחלה והבסיס הנפשי של האדם סביבו. חולים, בני משפחה, רופאים עמיתים ואפילו אהובות – כולם זוכים לאותו יחס חד-צדדי, נוקשה ולא מתפשר, שמנפק ד"ר האוס בגישת הנון-בולשיט שלו. איך תוך כדי הוא מצליח להיות גם מקסים? לאלוהי הסקס-אפיל הפתרונים.

גם במישור הסימבולי, "דר' האוס" מספקת לא מעט אירוניות טראגיות, כאשר הרופא המבריק שלא מוציא תחת ידיו מקרים שאינם פתורים, אינו מצליח לטפל במחלתו שלו, זו שמייסרת אותו והופכת אותו לפגיע, גם אם לא פתטי לרגע.

העונה הקודמת שנסתיימה בהבראתו הנִסית, היא סוג של תעתוע. האוס הוא חולה אינהרנטי, מתוך יישותו הפנימית ביותר. הוא אפילו מוכרח להיות חולה כדי להצליח לרפא את העולם. הפגימה שלו היא מיתית בעיקרון שלה – כמו הנביא העיוור, כמו המלך הגוסס או (בגרסת המאה ה-20), השוטר האלכוהוליסט - הרופא האגדי נושא על כתפיו את מחלות האנושות במונחיה המטאפוריים והממשיים. האוס לא יודע דבר אחר מלבד להיות חולה, וזה מה שהופך אותו לרופא מבריק כל כך.

"דר' האוס" היא לא רק סדרה רפואית מצויינת, עוד אחת העוסקת בארסנל המקצועות המבדילים בין ההמון לנבחרים - היא בעיקר סדרה על טבע האדם במיטבו ובמירעו, על כיעורו ויופיו. אחת מהסדרות המעטות שלמרות שהעיקרון שלהן הוא שבלוני ורפטטיבי, מצליחה לספק שיאי קתרזיס ולא לאכזב. שלא ייגמר.

בקטנה
* בטח שמתם לב שהפרומו לגמר "לרקוד עם כוכבים" הוא סקסי ומרתק הרבה יותר מן העונה כולה.