לזכר תשע מאות

ב-18 בנובמבר, 1978, חברי קהילתו של ג'ים ג'ונס, המטיף הכריזמטי, נעמדו בתור ארוך (כ-900 אנשים מנו מאמיניו), וחיכו לתורם לבלוע את הרעל שהוא הורה לכולם לבלוע. 900 בני אדם כיבו את המנגנון משמר החיים שלהם, השקו את תינוקותיהם, ילדיהם, אחיהם, אמותיהם, אביהם ואז את עצמם, בתערובת של מיץ ממותק וציאניד. תוך כמה שעות, ג'ונסטאון – העיר שנבנתה בג'ונגלים של גיאנה ונקראה ע"ש ראש הכת, הפכה לקבר אחים עצום בגודלו ומזעזע.

"מקדש העם", החלה מרעיון של אחווה, שוויון בין הגזעים, דאגה לקשישים – הרבה מאוד רעיונות יפים אותם יזם ג'ים ג'ונס. אך יחד עם התרבות המאמינים הזריזה, נבנה גם שיכרון הכוח המעוור של ג'ונס, זה שכפי הנראה העביר אותו על דעתו והפך אותו לפרנואיד.

הסיפור המזעזע של הבזבוז, הניצול והטרור של ג'ים ג'ונס, אינו חד-פעמי בהיסטוריה האנושית, ולא מעט בני אדם מצאו עצמם נסחפים אחר רעיון כזה או אחר ששורשו (אולי, לפעמים) בטוב, אבל סופו ברע.

יוצא הדופן בסיפור של "מקדש העם", הוא הכמות העצומה של חומר תיעוד יד ראשונה שהיה שם, שמאפשר לבנות על ג'ים ג'ונס וצאן מרעיתו סיפור מלא ושלם, מבלי להזדקק לשחזורים פתטיים כאלו או אחרים. ג'ונס דאג כפי הנראה לתיעוד מקסימלי של דרשותיו הסוחפות, "מעשי הנסים" המפוברקים שלו, ובניית עיר המקלט המבודדת, הקהילה האוטרקית "ג'ונסטאון". יוצרי הסרט "ג'ונסטאון", שהוסיפו על אלו ראיונות עם ניצולי הכת, הצליחו לספר את סיפורה המלא של הכת מבלי לעשות אובר דרמטיזציה (כאילו שצריך היה...) ומבלי ליפול למלכודות עריכה ובימוי כמו פסקול מפחיד ושאר מניפולציות קולנועיות.

התופעה האנושית של צבירת כוח וניצולם של אחרים, אינה ייחודית או יוצאת דופן במיוחד, ובכל זאת, כאשר היא מגיעה במימדים כל כך בלתי נתפסים ובצורה כל כך אכזרית, היא מצליחה לזעזע מן היסוד כל אמונה בטבעו הטוב של האדם. הסרט הוא מרתק ומדיר מנוחה בו-זמנית, אך מאחר שגם תופעות אלימות שכאלו נמצאות בבסיס האנושות, ראוי להכיר אותן ו"ג'ונסטאון", עושה זאת באופן האפקטיבי ביותר.

ערוץ 8

בקטנה
*אמנם מרענן מאוד לראות אישה בגזרה מלאה בפרסומת החדשה ל"הוט", אבל הקונספט שלפיו רק כאשר לנקבה יש זכר חדש להתביית עליו, היא מסוגלת לעזוב את הקן הקודם שבנתה, הוא לא פחות ממביך.