טובלי או רע לי

בהיכרות שלנו את סביבתנו, אנחנו משתמשים בנסיון העבר שצברנו כדי להעריך את הסיטואציה במינימום מאמץ וזמן. תוך שברירי שניות אנו קובעים האם אנחנו אוהבים את המקום אליו הגענו, האם האדם שמולנו מוצא חן בעינינו, האם נהיה חברים או אויבים. התגובות שלנו נשענות על מידע מוקדם ולא רלבנטי, ורק לעיתים רחוקות אנחנו מעדכנים את הרשמים שלנו ומצליחים להעריך את ההווה כפי שהוא – מבלי להיות נתונים לדיעות קדומות, מבלי לתת לעבר לשבש את התפיסה שלנו. המכניות של ההתנהלות היומית שלנו היא זו שנותנת לנו תחושת ביטחון שגויה - כביכול אנו שולטים בפעולותינו, ובעצם אנחנו כלואים בכלוב של חוויות נצברות ונמנעים מלפעול באופן חדש, מרגש ואותנטי.

באופן הזה אנחנו תופסים את האנשים שסביבנו – מי שהיה חבר, נכנס לפנתיאון של ערימת ה"יש" בחיינו. אנחנו מקפיאים את הרושם הזה ולא מעוניינים בדרך כלל לראות את האדם כפי שהוא עומד מולנו היום. אם בכל זאת נחליט שהוא השתנה ולא דומה יותר למי שחיבבנו בעבר, בדרך כלל נסמן אותו כאכזבה ולא נרצה לראות אותו כפי שהוא היום, ולפגוש אותו מחדש.

סיגל שביט יצרה את הסרט התיעודי "אל תעזבי את תל אביב" על תהליך השינוי הרוחני והפנימי שעברה בעקבות המפגש שלה עם שי טובלי, הגורו הרוחני. שביט, מפיקת טלוויזיה שהייתה חלק פעיל בבראנז'ה התל אביבית, מחליטה לערוך שינוי בחייה. כשהיא מגיעה לפרשת דרכים המאלצת אותה לבחור בין הזהות האורבנית, המאגניבה והתל אביבית ובין ה'אני' החדש שלה, אותו מיקמה בקהילה הרוחנית של שי טובלי, היא מחליטה ללכת בעקבות הלב והדרך החדשה, לעקור מתל אביב ולעבור לקיבוץ מורן, שם התמקמה הקהילה.

בסרט, שמצטיין בפתיחות יוצאת דופן, היא מתעדת את קשייה האישיים בחיים החדשים, כמו גם את בן זוגה לחיים ולדרך, איתי ברנע. גם הוא, שחקן מבטיח שנטש קריירה עתידית מוצלחת במשחק לטובת התהליך הרוחני שמצא בחיקה של הקהילה של טובלי. מעבר לאספקט הרכילותי, שמספק את היצר המציצני של אלו הרוצים לדעת יותר על שי טובלי ודרכו הרוחנית השנויה במחלוקת, מספק הסרט גם כמה תובנות על הסגירות והקושי של הסביבה לקבל את היחיד שמאס בזהות שתיחזק כמה עשורים מחייו ומחליט לצאת לדרך חדשה.

באשר לטובלי ולשערוריות הקשורות בקהילתו, שכן או לא מנוהלת ככת (באופן אישי אין לי עניין להיכנס לפינה זו ולהגן או להשמיץ דרך רוחנית עליה אינני יודעת מספיק, גם לא אחרי הצפייה בסרט), ללא שום ספק, האדם המדובר מספק כמה תובנות אינטליגנטיות ומעשירות, לצד כאלו שיש בהן מימד על טבעי ומעורר ספקות.

עיקר הסרט, בעיני, היה ההתנגדות האינהרנטית של האנשים, גם הקרובים לשביט, לקבל מה שאינו משתלב בצורת החיים שלהם, ולהפגין חוסר פתיחות שנובעת מן הקושי האגואיסטי לוותר על המוכר והידוע שבמערכת היחסים שכוננו עימה. למרות שהיה נכון להתייחס יותר לעומק לטענות על שטיפת המוח הכיתתית, ולא רק בפתיח הקצרצר שמתעד את מהדורות החדשות המודאגות באשר לקהילה שמנהל טובלי - עדיין מדובר בסרט אישי, מעניין מאוד, שמספק תשובות חלקיות לשאלות שמעלה הפעילות יוצאת הדופן של קהילתו של טובלי ומצייר תהליך קשה של השתנות מרצון לטובת דרך חיים חדשה.

שידורים חוזרים בערוץ 8: א' (היום), 15:20, 19:35;שבת (19.5), 19:35, 23:45

בקטנה
*בכלל אפשרי ליצור טקס ממוחזר ומיותר יותר מהפקת "משפט הזהב"? למי זה היה טוב?