אפשר לישון בשקט

הבסיס העקרוני לדמוקרטיה הוא שלטון העם, דהיינו – העם קובע בעניינים המהותיים את דרכה של המדינה באמצעי הצבעה שוויוניים וחסויים. כיום אנחנו כבר יודעים שגם דמוקרטיה יכולה להפוך לדיסטופיה, בגלל האמצעים הלא כשרים והמניפולטיביים בהם קונים את הקולות שלנו. ובכל זאת, יש לנו את הציפייה העקרונית שהממשלה תדאג לנו כאזרחיה.

משבר האמון העמוק והבסיסי בו נמצא כיום עם ישראל, כאשר כל שני וחמישי מתגלה עוד שחיתות של בכיר כזה או אחר, ונבחרי הציבור נופלים כמו זבובים מסיבות שונות של כשלים מוסריים, הטרדות מינות, מעילות בכספים ושאר מעללים שמנצלים את הדמוקרטיה כדי להתברג בעמדות כוח ושם לשבת על סיר הבשר, מוגנים מפני ביקורת והדחה.

הממשלה ומשרדיה, לא רק שלא מגנים על האזרח הקטן, אלא גם מהווים את עיקר הבעיות המתגלעות כיום – בהשכלה, במיסוי המופרז, ברווחה ובבטחון הציבורי. אין על מי לסמוך (אלא אם אתם עדיין סומכים על אביכם שבשמיים), שיגן על זכויותינו ועל רווחתנו.

מי שיכול לזכות כיום באמון הציבור הוא רק אזרח מן השורה, כזה שלא דואג לתיק, או לכסא, או לכל חפץ סימבולי אחר שיבטיח לו את הפנסיה הנוחה להם זוכים נבחרי הציבור. אזרח מן השורה שמסכן את עצמו למען אחרים ופועל בשמם.

גיא מרוז ואורלי פדרבוש וילנאי חוזרים לעונה שנייה של "המשמר האזרחי", ועושים שוב את עבודתם כדי לתקן עוולות קטנות כגדולות, ולהשיב לפחות שברירים מן הסדר הציבורי שמופר בכל יום כל כך בקלות.

עם קצת הומור בריא, ואפילו עם מינון סביר של צדקנות, מצליחים מרוז את וילנאי לנער מעט מן האבק שמעל לטחנות הצדק, ומשיבים משהו מאמון הציבור בכך שיש מישהו שדואג לטובתם ומוכן לסכן את עורו עבור זה. שלא כתוכניות "בשידור חוקר" ו"כולבוטק", "המשמר האזרחי" לא רודף אחרי נוכלים קטנים, רמיות ופריצות, אלא בודק את הנוכלויות והעוולות הגדולות והנפוצות מכולן – את אלו שמעוללים לנו אלו שבחרנו בהם: גופי העירייה, המיסוי, הרווחה ושאר משרדי המימשל. מבחינת היקף התהודה של מעשיהם, אין ספק שמדובר בתופעה חברתית חשובה הרבה יותר מרדיפה ממוקדת אחר גונב תיקים זעיר.

באשר לשאלה האם מעניין אתכם לצפות בזה – זו כבר שאלה של טעם. אין ספק שזו תוכנית חשובה, ולו בשל העובדה שהיא מעלה בקול רם שאלות הקשורות לרווחה של כולם. היום זה הם, ומחר זה אתה.

בקטנה
*ולסיכום העונה של "נמלטים": רוב השחקנים כבר נמאסו באופן כזה או אחר, אבל הנבל החולני הכי כריזמטי שנראה הרבה זמן על המסך, הוא ללא ספק טי-באג הגאוני. סייקו רולז!