תה דוחה שואה

במעט מקרים יאחז אתכם ממש קבס לנוכח מה שמראים בטלוויזיה. כזה שלא עובר כשמסתיימת התוכנית, שלא מתפוגג בפרסומות. קבס אמיתי, חמיצות צורבת אוחזת בגרון, לנוכח התמונה העגומה והמעוותת שנגלית לפנינו בסרט התיעודי של גיא מרוז ואורלי וילנאי "מוסר השילומים".

הרבה יותר קל לו לאדם לבכות על מי שאיננו, על פני הדאגה היומיומית, הלא הירואית למי שישנו. אנחנו עומדים בצפירה לזכר אותם שישה מיליון ויותר אשר נספו; דמעות אמיתיות זולגות בסרטים המתעדים את הסבל והגבורה של כל אלו שנרצחו על ידי הנאצים. אבל את הקשישה ברחוב, את אלו שיושבים מול מקרר ריק בחושך מפני שאין כסף לשלם לחברת החשמל, אנו מעדיפים שלא לראות.

ניצולי שואה כיום מעדיפים לבלוע את כבודם האחרון, את הסיוטים והחרדות ולחזור לגרמניה, מפני ששם לפחות האשמה גורמת לממשלה לשלם להם 1400 יורו לחודש, ומעניקים להם תרופות ודיור בחינם. ממשלת ישראל לא מרגישה אשמה במיוחד - יש לה זמן להתמהמה בזמן שבכל יום מתים כ-30 ניצולי שואה בארץ ישראל ורובם חי מתחת לקו העוני.

אין טעם לשחזר כאן בכתבה את העובדות אשר הצליחו לחשוף וילנאי את מרוז. הם עשו עבודה מצוינת, היו אסרטיביים לעילא, וחדורי אמביציה ואמונה. הבעיה היא עם דוחפי הטפסים מצד לצד, הפקידים ומקבלי ההחלטות אשר לא נמצא ביניהם איש שיאמר בקול רם שהוא מתנגד למטרה. ובכל זאת – כספי השילומים מתעכבים בצינורות שיוצאים בכל יום בעשר לטבול ביסקוויט בתה, ולא דחוף להם שום דבר, גם לא החיים המתקצרים של ניצולי השואה.

בחברות ורשתות אמריקאיות יש תדרוך נהלים שמועבר לכל העובדים, מן הזוטרים ביותר ועד המנכ"לים, מה לעשות במקרה שמייקל מור, הדוקומנטריסט האקטיביסט ("באולינג לקולומביין", "פרנהייט 9/11"), מגיע במפתיע עם המצלמות שלו. מור צבר בשנות עבודתו קרדיט גבוה כמי שמביא לשינוי אמיתי, והוא הפך לחרדת הרשתות הגדולות, ומשרדי המימשל האמריקאיים. מי שמרוויחה מכך היא כמובן החברה.

התקווה שלנו כחברה צריכה להיות שגם ללא התערבות דוקומנטריסטיים אקטיביסטיים, תוכל מדינת ישראל להניח לניצולי השואה לחיות את שנותיהם האחרונות בכבוד. אבל מאחר שזה לא עומד לקרות – לפחות שגופי הממשל והמסחר בישראל יחיו קצת בפחד מן היום בו מרוז ווילנאי ידפקו על דלתם הראשית לדרוש הסברים.

ערוץ 2, יס דוקו, 22:00

בקטנה
*בין כל התוכניות והסרטים, בלט במיוחד "המורדים האחרונים", סיפור שכמעט לא סופר על ניצולי לוחמי המרד בגטו ורשה. מרתק וחשוב מאין כמותו.