על זונות ונשים אחרות

כנראה שגם היום, הקללה המעליבה ביותר, המשפילה ביותר, המכאיבה מכולן, היא :"זונה". בתפיסת הרחוב, זונה היא ההנמכה האולטימטיבית לאישה – זאת שעושה את זה עם כולם, זאת שאסור לה לומר "לא", זאת שאין לה זכויות על פני אף אחד אחר. נערים מיואשים עם רקע של התעללות, אלימות ומשפחה לא מתפקדת, יפנו להיות פושעים באין מוצא אחר. נערות מרקע זהה יפנו לזנות. בהפשטה מסויימת - גברים יהפכו לשולטים אקססיבים, נשים יהפכו לנשלטות אולטימטיביות.

אורנה בן דור בסרטה "זונה" יצאה לבדוק מה גורם לאישה לבחור להיות זונה, האם היא באמת בוחרת בכך, והאם כולנו בבסיסנו מכירות את המקום של ההזנייה העצמית. אם יש משהו שבן דור יודעת לעשות ועושה מצוין, זה לנסות ולהבין את מושאי התיעוד שלה, לפתח את הנקודה האוניברסאלית שהם מציעים, ולראיין בגובה העיניים ובלי טיפת שיפוטיות.

עם זאת, למרות הניסיון לפתח שדה שיח רחב המקשר בין מיניות נשית, שימוש מודע בנשיות ובמיניות, ונשים העובדות בזנות - לא נדבק במאה אחוזים. כנראה מפני שעניין הנשיות והמיניות הנשית הוא נושא עם הרבה מאוד ניואנסים זעירים ומעודנים, ולא נכון לצייר קשר רציף של סיבה ותוצאה בין פלירטוט של ברמנית ובין עבודה בזנות. בעיקר מפני שזה מרדד את העיקרון בחזרה ל"כולנו זונות בפוטנציה", ומשרת את השנאה והפחד מנשים, יותר מאשר איזה עקרון כן של קיום.

המרואיינות המרתקות של בן דור, מהחשפנית, דרך הזונה ועד לסרסורית (שהיא עצמה זונה לשעבר שמשדלת למקצוע אבל מודה שזו היתה תקופה איומה בחייה שלה), משתדלות כולן לתאר תהליך של העצמה עצמית דרך בחירת המקצוע שלהן. בפועל, כאשר מגרדים מעט את הציפוי, מתגלה עבר של ניצול, אונס ואלימות. האם זה מחליש את הטיעון שלהן? תלוי מי מספר את הסיפור.

עבור עצמן זהו אולי תהליך של הפיכה מקורבן לשולטת. ומי שינסה להסביר להן שזנות היא אינוס ממוסד, כפי שכינתה זאת גל גבאי הנפלאה שהתראיינה, ייתקל בחומה עיקשת של רציונליזציה. ואיכשהו, עדיין – רפרוף המצלמה על ציפורניה המכורסמות עד לבשר של החשפנית, מראה עוד שכבה של מציאות לא מדוברת.

שאלת האחריות שהעלו כמה מרואיינות, רובצת לפתחינו באופן מתמיד. גם הזונה השלמה ביותר עם מקצועה, זאת שתטען שזהו השחרור האולטימטיבי של האישה ושאינה רואה עצמה קורבן, תודה בסופו של דבר שהבחירה בזנות נעשית בראש ובראשונה בגלל מצוקה כלכלית. הזנות, אם כך היא בעיה של הכלכלה האפלייתית, זאת שלא מאפשרת לנשים לפרנס את עצמן (ואת ילדיהן, במקרים רבים), היא בעיה של פיקוח על מחירי שכר הדירה. היא בעיה של מערכת החינוך והרווחה שלא מאפשרות אופציות ללימוד מקצוע ומסלולי העסקה קבועים ותקינים גם למי שלא מגיעה ללימודים אקדמאיים. וזו גם בעיה של מערכות המשפט והאכיפה – למן השלב של טיפול באינוס, התעללות ואלימות בתוך המשפחה ועד להתעלמות הכמעט גורפת מנושא הזנות והסירסור בנשים.

יותר מאשר לתהות האם כל אישה שמעפעפת בפתייניות היא זונה בפוטנציה, כדאי לבדוק מי עושה מה כדי שנשים יבינו שיש להם ברירות אחרות, ושבאמת יהיו להן כאלו, גם בשפל המדרגה.

ערוץ 2, 23:00

בקטנה
* עם כל הכוונות הטובות שהושקעו ב"יינגעלע", אפילו הסיפור של בת שבע אטיאס מ"השיר שלנו", היה יותר אמין.