אבי איפה אתה?

ישנם סיפורים שצריך לאסוף מתוכם את השכבות, להשליך עליהם תילי משמעויות כדי לתת להם תוקף וליצור סביבם שיח שיעניין את הציבור. לא מעט מהסיפורים שאנו רואים בהם עניין אישי ומשפחתי עצום, הם למעשה משעממים מאוד כאשר מנסים לאלץ אותם להיות יותר מאנקדוטה משפחתית.

"מכתוב עליכ" הוא סרטו של אסף בסון, המתחקה אחרי דמותו האניגמטית של אביו יצחק בסון, איש המוסד ומג'די – שם הבמה שלו כזמר בערבית. מעבר לנסיונו של בן לפענח את אביו הנעדר בחייו, יש גם את סיפורם של הזמרים היהודים-ערביים, שמוכרים רק בקרב העדה שלהם בארץ, ומעולם לא הצליחו לשחזר את תהילתם. להוסיף על זאת, דמותו הכריזמטית של מג'די, מתוחזקת בהילת הסודיות של איש המוסד, משכה אליה נשים רבות, ואחת מסויימת שאיימה בנוכחותה על אחדות המשפחה. כפי שניתן להבין מן הסינופסיס הלא ממצה הזה – "מכתוב עליכ" לא נדרש להלבשת משמעויות עודפות. הוא מייבא אותן בעצמו לכדי סרט תיעודי מעניין מאוד.

רבים מן היוצרים הצעירים אשר בוחרים ליצור סרט תעודה משפחתי, נופלים בפח המוכר של שימוש בסרט כיומן וידויי תרפיוטי, ומנצלים את זמן המסך לסאגה יבבנית של התחשבנות, גירוד פצעים ומניפולציה רגשית. אסף בסון מצליח ליצור סרט משפחתי עדין מבלי למרכז את עצמו, תוך נסיון כן ואמיץ לשרטט את דמותו של אביו, בלי להכפיש אותו אך גם בלי לייפות את הדברים.

הקושי האוניברסאלי של רובנו, הוא לראות באנשים שהולידו אותנו בני אדם שעומדים בפני עצמם, על חסרונותיהם ומעלותיהם, על רצונותיהם המופרדים מאיתנו, על תשוקותיהם ועל ההצלחות, כמו גם הכשלונות שלהם. מעט מאוד בנים ובנות מצליחים לסלוח להוריהם על המקומות בהם הם בני אדם ולא רק הורים.

אסף בסון, על הסבלנות וחוסר השיפוטיות שלו, יוצר דיוקן של אביו (אמנם לא מלא, בשל כל המידע החסר על תפקידיו כאיש מוסד), כאמן יוצר שאף פעם לא יכול היה להתמסר כליל למוסיקה שלו או להופיע איתה בגלל ההאפלה שהיתה על דמותו כאיש שירות הבטחון.

"מכתוב עליכ" הוא סרט אישי שמהדהד גם לציבורי, ובכך כוחו. את המקומות החלשים יותר בתחום העובדות החסרות, או פרטי ביוגרפיה שאינם נמצאים, ממלא בסון הבן בהמון רגש מאופק כלפי האב. למרות שבעיקרו זהו סיפור של החמצה אישית, מקצועית ואמנותית, אי אפשר שלא לצאת מן הסרט בתחושה חיובית, בגלל הבן שגילה את אביו הנעדר והמשיך הלאה בחייו.

ערוץ 2, 23:05

בקטנה
* "מהנדל"?? באמת? חשבתם, חיפשתם, ומצאתם שזה מה שיביא מישהו ללמוד במכללה?