מה קשור טוק שואו?

אפשר לזמר "ביום ראשון תפוחי אדמה, ביום שני תפוחי אדמה, ביום שלישי"... וכן הלאה. אפשר גם להחליף ב"גרגרים וזרעונים", לילידי שנות השמונים, אבל העיקרון ברור – הרבה מאותו דבר, זה לא בדיוק א גרויסע גליק.

אבל, וזה אבל גדול מאוד – אנחנו גם רוצים אותם במינונים קמצניים. לא יותר מדי בבת אחת. כשאנחנו לא מקבלים את הכוכבים במשורה, אנחנו מתחילים לספור בהם את הפגמים, להבחין באי השלמויות הזעירות שקודם נראו לנו כגליצ'ים חינניים.

"מה קשור" הפכו לאחרונה להיות השם שנישא על כל לשון, הטעם של החודש, או איך שלא תבחרו לקרוא לזה – אי אפשר להימלט מהם. אפילו היו מי שהרחיקו (או-הו, כמה הרחיקו!), לכת והמליכו אותם ליורשי "הגשש החיוור". בערוץ 2 הם מייצגים לא פחות מאשר את "הישראלים", וב"הוט" ירשו את משבצת השידור האלמותית של יצפאן, בתוכנית טוק שואו הנקראת למרבה ההפתעה "מה קשור".

בתוכניתם החדשה, הם מבליטים דווקא את מה שהם יודעים לעשות פחות טוב – לדובב ולהקשיב. ההנחה המוטעית היא שכל מי שיש לו איזו כריזמה והקהל מחבב אותו, יכול לעשות טוק שואו. כי מה כבר הבעיה? ובכן, הבעיה היא שהנחייה, ריאיון ושיח, הם לא בדיוק נחלת הכלל. הראיון עם מירי בוהדנה למשל, היה דוגמא מוחצת לכך שהשלישייה העליזה לא מסוגלת לנהל שיחת עומק טלוויזיונית, גם אם זה היה תלוי בחייהם. ראיון שלם שנסוב על "איזה יפה מירי, איזה יפה זה הריון, איזה יפה זה מירי בהריון". בהצטרף לראיונות האיומים עם יב"ז ושלומי שבת, השלושה הוכיחו שקובי מידן הם כבר לא יהיו.

הוט 3, א'-ה', 20:45

בקטנה
*בטח שמתם לב שלאט לאט, הכימיה בין קובי לאפרת ב"כל בוקר", מתחילה להתייצב. זה עדיין לא אברי ועינב, אבל בשביל זה כנראה שצריך עבר משותף סוער יותר...