לא ליגה

לא סתם ממליצים שלא להושיב את הפעוטות להיטמטם מול הטלוויזיה. ממש יחד עם קוקה קולה, במבה וסיגריות, גם טלוויזיה עשויה לגרום להתמכרות. במקרה של הילדים, היא אפילו לא צריכה להיות טובה במיוחד - מספיק שהיא שם, שהיא מרצדת ומדברת.

היום אם אין את האלמנט הממכר, אין לנו שום סיבה להישאר מול המסך - יש מספיק ערוצים, ואפילו האנטי מחיקון עובד כמו שצריך. הדבר הממכר שקשה להגדיר אותו, הוא זה שגורם לך לשכוח שמחר צריך לקום לעוד יום בעבודה. זה שממש מבאס אותך כשנגמר פרק, זה שגורם לך לחכות לשידור החוזר בשלוש בבוקר, או לא לענות לטלפון כשיש מרתון סופשבוע.

לטלנובלה מוכרח להיות האלמנט הממכר. הרי הסיפור מופרך, הדיאלוגים רפטטיביים, הדמויות שטוחות כמו קרטון ורוב השחקנים לא היו מתקבלים למגמת המשחק של בית ספר עממי ירוחם.

מה שעדיין חסר ל"האלופה", הוא האלמנט הממכר, זה שהופך אותו לטעם הכי מבוקש. ולא – רוני דואני המצפצפת בתפקיד אורח לא עושה את זה. כל ריבוי הגורמים הכאילו מגניבים, הכאילו טוויסטיים, מרגישים כמו עוגה קצת יבשה שכיסו ביותר מדי סוכריות צבעוניות.

בקטנה
*מי שממש לא חסר לה האלמנט הממכר (ולא, משחק המילים אינו מכוון), היא הסדרה המבריקה "העשב של השכן", שמסיימת עוד עונה. התשובי אלינו במהרה??