השמינייה על ספידים

לו הייתי מתבקשת, נגיד במסגרת אחד ממשחקי האסוציאציות הנפוצים כיום, לחשוב על סדרות נעורים, הראשונות שהיו קופצות לי לראש הן: "או.סי", "מגרש ביתי", "ענין של זמן", "בברלי הילס 90210", "דגראסי", ו"תיכון הלבבות השבורים". אותם תוצרים טלוויזיוניים, חביבים בחלקם, שמתיימרים לעסוק בבעיות שמטרידות את הנוער, ולא באמת מעזים, בשם הגישה הפולנית ש"זה יכניס לילדודס רעיונות לראש".

ואז גיליתי את הסדרה החדשה של ערוץ 4 הבריטי - Skins, סדרה משובחת על בני נוער, שכלל לא מיועדת לבני נוער. בדיוק כמו ש"לגדול בלי בושה" שצמחה באותו ערוץ היא סדרה מצוינת על משפחה, שממש לא מיועדת לכל המשפחה.

גיבורי הסדרה הם חבורה של שמונה נערים ונערות בני 16-17 מבריסטול. רובם לומדים יחד באותו תיכון; רובם באים מבתים טובים; וכולם שרוטים כתקליט ויניל לאחר מפגש צמוד עם תחתיתם של גלגלי האמר.

טוני (ניקולס הולט, ששיחק כזאטוט עם יו גרנט ב"רווק פלוס ילד") הוא זכר האלפא - היפיוף, החכם והמוצלח שבחבורה, שפשוט חייב לפתות, לנצל ולהשפיל את כל מי שקצת מחבב אותו. נקבת האלפא שלו היא מישל, הכוסית שכל הבנים רוצים, חוץ מהבויפרנד טוני, שאמנם לא יגרש אותה מהמיטה שלו, אבל גם לא יהסס להכניס אליה אחרות. או אחרים.

סיד הוא החנעבץ, הממושקף, וטוב הלב, שנדבק לטוני, ומאוהב במישל בסתר (לדעתו), למרות שכולם יודעים את זה. קאסי היא אנורקטית בלונדינית יפהפיה, שמתאהבת בסיד, כי הוא היחיד ששם לב לעובדה שהיא לא אוכלת. ג'אי היא חברתן של מישל וקאסי, ובתו הזנוחה של מוסיקאי היפ הופ מפורסם, שגם מנגנת בעצמה, דווקא על קלרינט.

חוץ מהם יש גם את כריס המופרע, שאימו נטשה אותו, ועתה הוא מאוהב במורה הצעירה אנג'י. לעומתו, אנוואר המוסלמי הוא חובב פורנו, אלכוהול וסמים, אבל גם מתפלל חמש פעמים ביום. ואילו מאקס, חברו הטוב ביותר של אנוואר, הוא הומו מוצהר.

עד כאן זה אולי נשמע כמו משהו שכבר ראיתם קודם, ואולי זה אכן כך, אבל רק אם הכוונה היא לסרטים של גאי ריצ'י, או ל"לגדול בלי בושה". כי את כמויות הסקס, הסמים, האלימות ומיצי הגוף שיש בסדרה הזו, אין באף אחת מסדרות הנוער הנ"ל.

בנוסף, הדמויות בה אינן בנויות בסגנון עדות אופרות הסבון, ולא מחולקות ל"רעות" ו"טובות", אלא מצליחות להיות אנושיות ועגולות, ולכן מעוררות הזדהות. מה גם, שהן מעזות לעשות את כל הדברים שתמיד משכו בני נוער - סקס, סמים, דיאטות ואלכוהול, אבל הפעם בלי לנסות לחנך. כך שהתוצאה הסופית חתרנית וסליזית, אך גם אינטיליגנטית ואמינה, ובעיקר מאוד כיפית לצפייה.

חוץ מזה, בעידן שמקדש את הנעורים, לסדרה שמציגה בני נוער בדיוק כמו שהם – אנושיים, מבולבלים, ובעיקר רחוקים משלמות - יש חשיבות גדולה מאוד בעיני. בעוד רבים מדי מאיתנו עסוקים באובססיביות בהשחתת גופם כדי לעמוד בדרישות להראות צעירים לנצח, טוב שיש מי שמזכיר שגיל ההתבגרות לא היה כזה להיט, ושאולי עדיף לנו לאמץ מודלים לחיקוי טיפה יותר ראויים.

המלצה לזכייניות לסיום: יש שמועות שהסדרה בדרך לישראל. אני ממש מקווה שהן נכונות.