סוף הדרך
"על החיים ועל המוות" הבוחנת את המוות על היבטיו, מסתמנת כסדרת איכות
אין עניין ודאי יותר מן המוות, אין מי שזה מדלג עליו או לא מתחכך בו דרך מותם של אחרים. ובכל זאת – מדובר בעובדה הכי ודאית שלצילה הכי קשה לנו לחיות. אנחנו כל כך רגילים לחיות בתחושה שמגיע לנו, שכאשר זה משתבש באיזה אופן ובודאי על ידי השיבוש הגדול מכולם, אנחנו המומים וחשים מרומים. החברה המערבית תופסת את המוות כטרגדיה, גזילה של מה שהוא לכאורה זכותנו הטבעית, שיוצרת בהכרח קריסה של המערכות.
מתוך זה אנחנו לא ממש אוהבים לדבר על המוות. כחלק מאשליית הגדוּלה של עצמנו, אנחנו גם נוטים להאמין שחיים ומוות ביד הלשון, ושאם חלילה נדבר על השחור הגדול, מלאך המוות יקפוץ לביקור מוקדם מן הצפוי. כל מי שחטף זפטה על גב היד מסבתו הפולנייה בגלל שהעלה על דל שפתיו את המילים הסתמיות 'בא לי למות', יודע על מה מדובר.
ערוץ 10 בחר בחירה נושאית מעניינת ורדיקלית למדי - להקדיש סדרה תיעודית-פילוסופית למ' הגדולה. בכל פרק יצא לו סלב/איש תקשורת כדי לבדוק מקרוב את המוות בזווית אחרת. מסתבר שיש לא מעט כאלו, ומשום מה, אנחנו נוטים להתמודד איתן רק כשהחיים נורים לעברנו בטווח אפס, ומכריחים אותנו להתבונן לקוצר בעיניים.
הפרק הראשון, בכיכובו של שי אביבי, הוציא אותו לבחון אופציות קבורה אלטרנטיביות, סדנת התמודדות עם מוות ואפילו קבורה שמאנית כהילכתה. בפירוש לא כוס התה הפריים-טיימית הפושרת והרגילה שלכם. הנהג המהורהר אשר מסיע את אביבי אל תחנות התרבות השונות שלו, יתגלה כפסיכולוג, ובפרק האחרון מובטח לנו סשן עם כל החבורה העליזה שהתחככה בסוף-כל-סוף.
היתרון המובהק שבליהוק הפרק הראשון עם שי אביבי, הוא שהבחור מצליח לייצר טבעיות, נינוחות ונגישות, כפי שכל כך הרבה אנשים על המסך שלנו פשוט לא מצליחים. מה יש לומר, אולי זו הסטיה הפרטית שלי, אבל כששי אביבי מדבר, אני מאמינה לו ולא מרגישה כאילו נפגשתי בסוכן נוסע חלקלק שמנסה למכור לי תדמית.
בפרק שעשוי מצוין ומשאיר טעם של עוד, אביבי בודק את האופציות הפחות מוכרות לאחרי המוות – שריפת הגופה, קבורה בארון, קבורה בים ואפילו בחלל, ושיא השיאים של הקריפיות: הטמנת האפר בכד קטן נחמד שיגרום לנכדיכם לשנוא אתכם לנצח.
אבל אין ספק בכלל ששיא השיאים היה הקבורה השמאנית שעבר אביבי: בהדרכתו של פסאודו-אינדיאני נחמד, הוטמן האביבי באדמה, כשרק קש במבוק שומר על נשימתו מחוץ לקבר. מאיזושהי סיבה, ערוץ 10 אוהב לקבור את הטאלנטים שלו (ע"ע צופית גרנט), אבל הפעם זה לא הרגיש כמו מניפולציית רייטינג, אלא כמו חוויה מכוננת בסגנון עדות "Kill Bill" - זוועה מעורבבת בהקלה.
הפרק הראשון הציב רף שממנו אסור לרדת, ואם הדברים ימשיכו כפי שהם נראים כרגע, צפויה לנו סדרה מעניינת, איכותית ואפילו לימודית באופן החיובי של המילה.
ה', 21:40, ערוץ 10
בקטנה
*מי שהצליח לשרוד 5 דקות של מאחורי הקלעים של סרטו החדש "ריקוד מסוכן", של מנחם גולן, מקבל פטור צפייה? ומה עם פיצויים?