אמא'לה יש רק אחת

איזו סיבה בעצם יש לשחקנים ללמוד בבית ספר למשחק? ומה רוצים להשיג כל התסריטאים, הבמאים והעורכים? באופן משונה כולם מנסים להשיג את מה שבחיים מגיע כל כך בקלות – להיות אנושיים, טבעיים ואמינים בדמותם.

אורנה בנאי חוזרת עם עונה נוספת של "אמא'לה", ומבטיחה שהפעם אמא'לה דואגת לעצמה ומוצאת אהבה. יש כמה סיבות שונות מאוד לשמוח על ש"אמא'לה" חוזרת. סדרה ישראלית שממשיכה יותר מעונה אחת ואין לה שום "נולד" בשמה, זו כבר סיבה למסיבה. מלבד זאת, סדרה שמעמידה במרכזה אישה ועוד בליהוק האנדרדוגי של אם-חד-הורית-מעוטת-הכנסה, זו סיבה נוספת לנשום לרווחה על שהגענו סוף סוף למצב טולרנטיות וקידמה בו ניתן להראות חומרים מוקצים כאלו בעברית, מבלי לקבל מכתבים זועמים משלל צדקנים ופוריטניות.

אורנה בנאי מצליחה ליצור דמות טבעית, לא מתאמצת וכנה, באופן שניתן לשכוח שאתה צופה בסדרה מבויימת ומתוסרטת. גם יובל שגב ואלון פרידמן עושים עבודה טובה בשימור ושיפור הדמויות החביבות שלהם מן העונה הקודמת. דמויות המישנה מרחיבות את הסילואטות שלהן, ומקבלות חיים משלהן, שלא סובבות רק את אפרת בכר (הלא היא בנאי). תיקי דיין חוזרת עם דמות האם, אך פורצת את גבולות הקריקטורה שנתנו לה בעבר, ונותנת כרגיל הופעה שהיא גם נוגעת ללב וגם מצחיקה ומקסימה.

טוב שיש את "אמא'לה" בין הסדרות עתירות התקציב והיומרה להיות פרבר מזרחי של אמריקה. טוב שדברים מסויימים מצליחים להזכיר לנו שפשוט, מדוייק וקטן, זה לגמרי מצוין.

ד', 22:00, ערוץ 2

בקטנה
*ובעונה השנייה של "כריסטין החדשה" מתארח סקוט באקולה (מסע בין כוכבים הדור החדש), בתפקיד כאילו שרמנטי, עם שיער ארוך מדי וצבוע מדי, איכסס.