הו יוליה
פייר, מזמן לא נצפה גמר כל כך דרמטי כמו זה של "נולד לרקוד"
לומר את האמת? הריאליטיז כוכבים כבר יצאו מכל החורים. לא ברור איך הטלוויזיה נהייתה שנת מכינה מכווצת לבתי ספר לזמרה, ריקודים, ושאר ירקות. העובדה שמשתמשים בנו כקהל שבוי, ובאס. אמ.אסים שלנו כמקור הכנסה צדדי לזכייניות, הוא מעצבן, שלא לומר מרתיח.
ולומר את האמת? תוכנית גמר מרתקת כמו תוכנית הגמר של "נולד לרקוד", עמוסת דרמה אנושית, רגל נקועה, דמעות ספונטניות,דואט לסבו-ארוטי לוהט, ומהפך בשלב הזכיות שהפכו מזכייה יחידה לזוגית, לא היה לנו כבר הרבה זמן.
הספקנות הראשונית שהתגלעה אצלי כששוב אחד הפיינליסטים של קונצרן טדי הפקות נפל למשכב חלקי בטיימינג שהוא גם רייטינג, נאלצה להתקפל בבושת פנים לנוכח דמעות הכאב והחרדה של יוליה. מאותו הרגע, הפכתי גם אני לצ'ירלידרית במשרה מלאה מהכורסה, כולל זעקות "כן יוליה! את מלכה!". מה אומר? למרות הכל, בפנים פנימה, אני חלמון ביצה רכה.
אז אומנם היתה מריחת הזמן הקלאסית שלפני מתן התוצאות, ובהחלט היה אפשר לחסוך לנו את הופעות השופטים המקשישים - מה לעשות, ליד רעננות ורעב בעיניים כמו של המשתתפים הצעירים, קשה לצבוט לנו בלב; אבל בכל זאת, כנראה שמדובר בעונה משובחת במיוחד עם רקדנים מצוינים באמת. אלו שדבקו בגימיקים, והיו פוני-של-טריק-אחד עזבו בזמן, ונשארו אלו שבאמת היה תענוג להביט בהם בכל פעם מחדש, תוך תמיהה על כך שהם ואנחנו חולקים את אותו מספר שרירים.
לא, לא נתגעגע כל כך מהר. וכן, בהחלט אפשר לתת לנו איזו עונה או שתיים של הפוגה, ויותר הפקות מקור שמבוססות על דרמה ולא על צביקה הדר. אבל אם ממש חייבים – אז זכינו לגמר שהיה כל מה שיכולנו לבקש, ועוד קצת.
בקטנה
*"הרווק" הפכה רשמית לפנטזיה מגוחכת בסגנון קן מחפש את ברבי, אחרי שלעונה התשיעית, בתפקיד הפאתט של ההרמון לוהק הנסיך לורנזו בורג'זה. לתקוע אצבע לגרון ולהקיא נצנצים...