ואז הופיעה בטי

בואו נעשה תרגיל קטן ולא מזיק – מנו בלי מחשבה ארוכה את שמותיהן של חמש שחקניות יפות. ועכשיו של חמש שחקניות מכוערות. לא? ארבע שחקניות מכוערות? שלוש? שתיים? שתיים שהן לא ממש יפות?

אגב, כשאנחנו מדברים על שחקניות מכוערות, זה אך ורק מפני שזה השדה הסמאנטי שלנו לעכשיו, אבל נסו למשל להיזכר במלכת הכיתה, ועכשיו בחברתה הפחות מושכת. משהו עולה? אם כבר, תצליחו להיזכר במכוערת מהתיכון, בכונפה מהצבא, או במזעזעת מהמכללה. זה כנראה כי זמן לא מבוטל עבר בהתפעלות מכמה שהן מטרידות את העין, או כי הפכו למוקד הבדיחות הקבוע.

בעולם טלוויזיוני שמזין את ביב השופכין של תפיסת היופי, וממלא את המסך בשידורים רצופים של פרצופים יפים, "בטי המכוערת" עשתה לכאורה מהפכה. הטלנובלה הקולומביאנית, המצוטטת והמעובדת ברחבי העולם כולו, זכתה לתשומת לב יוצאת דופן מפני שהסיטה את הזרקור אל הפינה החשוכה ביותר בתעשיית התקשורת והזוהר – אל הבחורה הלא יפה.

המהפכניות שבזה עומעמה על ידי אלמנט הקומדיה. מתחת לפני השטח, אפשר היה לחוש באווירת ה"סתם צוחקים אתכם". והמוטיב הנוסף שמשך את השטיח מתחת למה שהיה יכול להיות הצהרה, הוא המהפך הברבורי שעוברת כל בטי או אסתי בסופו של דבר. אם כבר מכוערת, לפחות אחת כזו שאפשר להציל ולהמיר את דתה.

גם בארה"ב אימצו את "בטי" לחיקם כמי שנותנת פתח חדש להתבונן על מה שאנחנו מכנים "יופי". בטי האמריקאית היא לטינית מרובע קווינס, מתוגברת באב חולה ובאחיין צעיר וקווירי. שנאמר – אם כבר לתקוף, אז בכל החזיתות ובכל הכוח.

בסך הכל, בזכות הליהוק המוצלח, ההפקה המנצנצת, והדקירות המכוונות היטב לעולם האופנה המאוהב בעצמו, "בטי" היא אפשרות לא רעה להעביר מולה את הסופשבוע.

בקטנה
*הבטחתם יונה – שבועות ארוכים שריירנו לנוכח ההבטחה לשלושה ערוצי "יס" חדשים, ובסוף קיבלנו רילוקציה של שני ערוצים קיימים שקיבלו שם חדש? לא יפה.