להוציא הכפר מהבדואי

"מה יש בו בשם?" תהה שיקספיר בזמנו. הרי גם אם נקרא לורד בשם אחר, עדיין יהיה ריחו כריח הוורד, מראו כמראה הוורד - ורד הוא ורד הוא ורד. על משמעותו של השם שנתנו לנו הורינו, ועל אבן הריחיים או לחלופין, כנפי הציפור הקלות שהוא יכול להיות, דנו כבר לא מעט, ובטח בהקשר הישראלי.

מידן שדה נולד בשם אחמד חמדון בכפר בדואי שלמרגלות הקיבוץ לוטם. אחרי שנים של היקסמות מהווי הקיבוץ, הלבוש, השפה והקודים הקיבוצניקים, מחליט אחמד לעקור מן הפחונים של החמולה שלו - "החמדונים" - שגרים למרגלות הקיבוץ, ולעבור רשמית אל הקיבוץ. בקיבוץ הוא מקבל חדר וחיים כמעט חדשים. שלא כמו אליק של משה שמיר ("הוא הלך בשדות"), מידן שדה באמת נולד מן הים. הוא תולש באופן אקטיבי את שורשיו ומסווה את עצמו בסביבתו כמו זיקית מיומנת.

סיפורים אוניברסאליים רבים מתחילים בכך שהגיבור נולד בצד הלא נכון של הנהר. כמעט תמיד ליד שכונה עשירה, מתפתחות שכונות עניות, משם יגיעו המשרתות והנהגים, משם בדרך כלל גם מגיעים זרעי הפורענות, התסכול, והרצון להידמות לאנשים שמנהלים את העולם. בסך הכל, סיפורו של אחמד-מידן הוא שכפול תרבותי של תהליכים מקובלים וטבעיים של מוביליות חברתית: במקום עני אחד גדל לו נער שאפתן אחד, שמעז להרים את עיניו ולראות שבצד השני של הגדר הנעולה, אנשים חיים אחרת והוא רוצה גם. למה לא בעצם?

שבת, ערוץ 8, 21:30

בקטנה
*מרתון השידורים החוזרים של "פליסיטי" – אנחנו יודעים שזה לא בסדר ושהיינו צריכים למשל לשטוף את הבית, אבל הלב רוצה אל חוויאר...