כלבי אשמורת

הפרשה שמחרפנת בימים אלו את הציבור האמריקאי, היא פרשת האימיילים הארוטיים ששלח חבר הקונגרס הרפובליקני מארק פולי לקטינים. זה מספיק גרוע לכשעצמו, אבל אין שום ספק שהזעזוע והגועל גדולים הרבה יותר בזכות הפעילות הנמרצת והלובי שהוא עשה לחקיקה מחמירה נגד הטרדות מיניות של קטינים.

מי שדווקא נראה שהולכים אחרי הפה (הגדול) שלהם, הם גיא מרוז ואורלי וילנאי פדרבוש. בתוכנית החדשה שלהם "המשמר האזרחי", הם משתמשים בנוסחה של תוכניות תחקירים ותיקות משלהם, עם הבדל משמעותי שעושה את כל ההבדל – הם מלכלכים את ידיהם.

באופן עקרוני, אני רחוקה מלחבב תוכניות תחקירים שכאלו. מה לעשות שלא מעניין אותי התחקויות אחרי קוראות בקפה שמרמות את לקוחותיהם ואחרי מתרימים שעובדים עבור אגודות פיקטיביות. שלא תבינו לא נכון – מאוד חשוב שמישהו מפשפש בכל זה, אבל טלוויזיה טובה, זו לא.

הפושריות הטבעית של מרוז והלהט האלטרואיסטי של וילנאי פדרבוש, מנותבים למקומות הנכונים, והכימיה ביניהם עובדת באופן מופלא. והכי חשוב: הם עושים רושם אמין של מי שאכפת להם באמת ובתמים מאותן פרשיות. ואת האמון הזה, שמוכיח עצמו ברייטינג, לא קל לקנות. מה יש לומר – לא בדיוק כוס התה שלי, אבל טוב שיש גם את זה בארון המשקאות.

ד', ערוץ 2, 19:00

בקטנה
*בפינה כל כך קצרה וצדדית בתוך "מדריך האוכל" של איילת לטוביץ', מצליחה מיכל גרונדלנד להרתיח את הדם בכל פעם מחדש: "תודה שאיפשרת לי לאכול שווארמה ולהישאר נשית ועדינה"??! אחותי, את בתחום הלא נכון.