דוקו בלוף

הסרט התיעודי על אור כחלון היה פחות או יותר אותו הדבר. רק שבמקום המילים "מרתה סטיוארט", אתם מוזמנים לשבץ את המילים "קשת - ערוץ 2". וזה, לפחות עבור מי שציפה לסרט תיעודי על כחלון, יכולה להתפרש כסוג של אכזבה.

אם היינו רוצים לשמוע על "נולד לרקוד", כנראה שהיינו מזמינים את צביקה הדר לדייט. מאחר ואין לנו עניין לשמוע עוד ועוד (ועוד) על מה שהתכנית עשתה למחול הישראלי (אם בכלל, כמו שטוען אוהד נהרין שהובא כעלה תאנה שאפשר לנפנף בו ולומר: "זה בכלל לא יח"צ, זה סרט רציני"), ולרובנו לא בא לקחת חלק בפרומו הארוך בעולם לעונה הבאה של "נולד לרקוד", כדאי היה לציין שלא באמת מדובר בסרט תיעודי.

במקום להתמקד בדמותו המיוחדת, ולתת הרבה יותר משקל למה שהפך אותו למי שהוא היום - כלומר, לשפוך אור על כל 18 השנים האחרונות ולא רק על חצי השנה האחרונה, קיבלנו מעין מעיקון נוסח "חברים מדברים על אור", אבל בגרסאת "קשת": עידו תדמור, דוד דביר ורונה לי שמעון, אה, כן. וגם ריטה. בכל זאת, ריטה.

בתקופה בה לענף הדוקומנטרי הישראלי יש כל כך הרבה מומנטום ותנופה, זה כמעט מעליב להתייחס לסרט הזה כאל סרט תיעודי על אור כחלון. בינתיים מה שקיבלנו ב"מחדרה למדריד", היה הרבה מאוד חדרה ובכלל לא מדריד. מסר קטן לזכיינים שנעשים יותר ויותר זחוחים: אל תמרחו אותנו בברושורים מדברים, ואל תתייחסו אלינו כאל קהל שבוי כי אמון הוא דבר שברירי שלא מתאחה בקלות.

בקטנה
*שברים עשרוניים באדיבות לוח השידורים של yes: "אגדה עירונית - סרט אימה. תלמידי קולג' נרצחים בזה אחר זה על פי אירועי האגדה העירונית שהתחוללו במקום לפני רבע עשור". כל מי שישלח תשובה מדויקת כמה הוא רבע עשור יקבל חולצה ותקליט.