ס'עמק, מכיר?

לתוך הקלחת ההיפר-אמוציונלית הזו, עמוסת הפחדים והחרדות, מושלכת בפרק הפותח את העונה החדשה גם המתיחות הפוליטית עתיקת היומין הנוגעת לערביי ישראל. אם יש משהו שיכול לבטל את ההיתממות באשר לנפיצות האירוע, הרי שהיתה זו הדחייה החוזרת ונשנית של הפרק הכה מדובר.

רק שבועות ארוכים לאחר שהחזירו בטפטופים זהירים את הקומדיות וסדרות המקור, ושבו להעלות בכורות טלויזיוניות, העזו להפשיר את הפרק בו אמל המוסלמית מעין נקובא מחליפה את איילת היהודיה ממושב שרונה. מישהו חשב כנראה ב"קשת", שהעין הציבורית לא תוכל להתמודד עם הניסוי התמים למחצה שנעשה לפנינו.

עיקר הפרק התמקד ביחסים המתוחים בין אמל האם המחליפה ובין שון. משפטים אומללים ומכוערים התעופפו באוויר, הרבה דעות קדומות, פחד ומיזוגניה צפו מתחת למעטה ה"תרבותיות" לכאורה. אפשר לבכות אותם ואת פרצופינו הציבורי, אבל יותר חשוב להתייחס למישור העקרוני: התרבות הישראלית כולה מנהלת עצמה כמו משפחה סגורה שמעמידה פנים שבבית ליד, חיים אנשים חסרי פנים.

זה מתבטא באופן בו מנוהלים העסקים עם ערביי ישראל, באופן בו יושבים במסעדותיהם, קונים ממרכולתם בשוק, וכל "התעסקות" עימם היא פרגמטית. חוסר האונים שחשה איילת מוסביץ' למול הצורך להרכיב משפט בסיסי בערבית כדי לשלוח שלושה ילדים לבית הספר, מעיד יותר מכל על האטימות המושרשת בנו עוד מגיל בית הספר, וההדרה המוחלטת של התרבות המזרח תיכונית בה אנחנו חיים.

ד', ערוץ 2, 20:55

בקטנה
*"הכל עשר" עם דודו טופז: פחות מחמש דקות לאחר שדודו מתייפח על האשמות שווא של הטרדות מיניות שספג בחייו, הוא מצמיד אל חזהו בחורה זרה שנבחרה מן הקהל ומנשק את קודקודה. הכל עשר?