טוס לי מהפריים
הסיטקום The Loop, שעוקב אחר מעלליו של המנהל הצעיר ביותר בחברת תעופה אמריקנית, ממחזר פאנצ'ים בינוניים ומאוכלס בדמויות נטולות השראה
אחת הבעיות המציקות של העולם המודרני היא שאין מספיק זמן לעשות את כל מה שמתחשק, וגם לעבוד לצורך כיסוי עלות החשקים. זהו בדיוק הקונפליקט שעומד במרכזו של הסיטקום The Loop, שהחל באמצע מרץ השנה ברשת FOX האמריקנית.
גיבור הסדרה הוא סם סאליבן, צעיר בן עשרים ומשהו, שרק סיים את הקולג' וכבר מצא עבודה כמנהל בחברת תעופה בשיקגו. יתר חבריו, לעומתו, עובדים בשלל משרות מפתות כמלצרות ושליחויות. אפילו העוזרת האישית שלו היא בוגרת קולג' נחשק. טוב, אולי הוא למד בדארבי.
אך למרות העובדה שסם הסתדר בחיים, ומשכורתו החודשית מן הסתם מתחילה בשש ספרות, הוא עדיין חולק דירה עם אחיו ושתי בנות, שאחת מהן היא אהבת חייו. וחוסר האמינות בסדרה לא נגמר כאן. למעשה, פה הוא רק מתחיל. כי למרות שלסם יש כנראה מספיק אומץ כדי להתקבל לעבודה מכובדת למרות גילו הצעיר, ולשמור עליה, הוא עדיין מפחד להתוודות בפני הבחורה שהוא אוהב על רגשותיו. חוץ מזה, תמוהה העובדה שבאחד הפרקים הוא מטמין 400 דולר בתוך בובת ארנב כדי לחסוך לצורך כלשהו, למרות שעם משרה כמו שלו, סכומים כאלה ממש לא אמורים להטריד אותו.
כוסיות ופוצים
סם וחבריו הם חבורת הוללים פוחזים, כיאה לגילם. הדבר, מן הסתם, ממש לא מסתדר עם עבודתו הדורשנית של סם. לכן בכל פרק הוא כמעט מפוטר, אך בזכות תעוזתו והברקות של הרגע האחרון, הוא מצליח לשמור על העבודה. הידד. מה חבל רק שאחרי שני פרקים מבינים את הקטע, והסדרה פשוט חוזרת על עצמה.
לעומת חבריו, האנשים במשרד של סם, בדרך כלל לחוצים ונטולי חוש הומור. רוס, שאותו מגלם פיליפ בייקר הול (רוזוול, מגנוליה) הוא הבוס הקרצייתי של סם, ומריל, בגילומה של מימי רוג'רס (אוסטין פאוורס) היא המנהלת הבכירה, המבוגרת והחרמנית. אבל הדמות המצחיקה ביותר בסדרה היא דווקא העוזרת האישית של סם, אסייתית ממורמרת, שכמעט כל מילה שלה זהב קומי.
באתר הטלוויזיה tv.com תארו את הסיטקום הזה כ"המשרד" חסר שיניים, שמלא בשחקנים שלא התקבלו ל"או.סי". למרבה הצער, זו אכן הגדרה קולעת לסדרה. פשוט כי הקטעים במקום עבודתו של סם לא מושחזים מספיק, למעט הפאנצ'ים של העוזרת שלו, ואילו חבריו הם סתם חבורת יפים ויפות, שטוחי אישיות, ונטולי השראה.
מלבד זאת, העריכה הקופצנית, שכוללת סוגריים שמלווים את הדמויות החדשות שנכנסות לפריים, המכילים את שמן ואת התפקיד שהן ממלאות בחייו של סם, נחמדה בהתחלה, אבל מעיקה בהמשך. בעיקר כי תכלית הסוגריים תמוהה – היתכן שהיוצרים חששו שהקהל לא יבין מעלילות הפרקים מי הם האנשים הללו שזזים מול עיניו, ולכן חשו צורך עז להסביר זאת בכתוביות? ואם זה המקרה, האם לא היה עדיף פשוט לשפר את התסריט?
אבל למרות שהסדרה ממש לא יותר מבינונית מינוס, ולמרות שהמבקרים בארה"ב קטלו אותה, היא זכתה לעונה שניה. לכו תבינו.
המלצה לזכייניות לסיום: לאור העובדה שמדובר בקומדיה בת חצי שעה לפרק, עם יפים ויפות, שממשיכה לעונה שניה, ברור שממש לא משנה מה אגיד. אחת מכן בטוח תביא אותה.