הללויה על מה שהיה

אחד הרגעים המשעשעים בסרט המטופש-אך-אפקטיבי "אוסטין פאוארס", הוא כאשר הדמות הרעה, ד"ר איוול, מאיים על העולם כולו בפצצה גרעינית. הד"ר יוותר על תוכניותיו אם יתנו לו את הסכום שבעיניו הוא אגדי - מיליון דולר. מה שהופך את הרגע למצחיק ומגוחך, הוא הפומפוזיות וחוסר הקשר למציאות. כך, פחות או יותר, נראית "מי רוצה להיות מיליונר" בעונתה החדשה.

בצפייה בעונה החדשה של "מי רוצה להיות מיליונר", אפשר לחשוב שהזמן קפא והשנה היא עדיין שנת אלפיים. האולפן אותו אולפן, היורם ארבל אותו יורם ארבל, ומהנדסי המחשבים הממושקפים שמתחרים - נו, הבנתם את העניין. הפורמט שהיה נראה לנו הו-כה-חדשני בזמנו, נראה היום כמו "איפה אפי". איפה השלב שבו מחשמלים את אמא שלך אם אתה צודק בתשובה? איפה השאלה "כליה או לשלב הבא?". אנחנו נמצאים בדור אחר של שעשועי טלוויזיה, והסטאטיות היא בעייתית.

הסיבה היחידה לצפות בשעשועון האטי הזה, שמסתיים פעמים רבות מספור בתוצאות אפסיות ומתמודדים מאוכזבים, היא לבדוק עם עצמכם האם ידעתם לאיזו מדינה יש "מגילת זכויות לפרה". ונכון להיום, באמת שאין שום סיבה נוספת לצפות.

ימי ראשון, 21:00, ערוץ 10

בקטנה
אפשר לתת למתמודדי "כוכב נולד" לשיר את "שוגי בריבוע מרבע ת'עולם"? במקום השיר הארוך והמשונה שהם נדרשים לשיר? - סתם הצעה להעלות את מוראל העם