משתגעים על ורוניקה

לפעמים מגיעה דמות שבלי תכנון או רצון מצדך, נכנסת לך ישר אל תוך הלב. לא התכוונתם בכלל להתמסר בלי סייגים, לא האמנתם שזה יכול לקרות שוב. אפילו לא זכרתם איך זה מרגיש. ובכל זאת, מגיעה האחת, שלו הייתם מכירים, ודאי הייתם הופכים להיות חברי אמת.

"ורוניקה מארס", היא סדרה שעיקרה אינו דווקא נעורי גיבוריה, אלא מה יש להם לומר על החיים, על יחסים, שחיתויות, ולא מעט על חקירות פיראטיות מהסוג שורוניקה מצאה את עצמה מנהלת. מלבד היותה סדרה שנונה עד מאוד, גם התוכן העלילתי שלה הוא עסיסי ומספק עניין לחובבי הז'אנר הבלשי - עם עלילות שנמשכות לאורך כל העונה, המשולבות בסיפורי חקירה נקודתיים לאותו פרק.

העובדה שהתסריטאים בכלל חשבו על האופציה המהפכנית להציג תיכוניסטית שאינה מטומטמת, שטחית ועילגת, היא כבר סוג של התקדמות אבולוציונית לסדרות הטלוויזיה. עד כה, רוב סדרות התיכון, נחלקו לאלו שהן רציניות להחריד ועוסקות בנעורים משל היו מאמר פוקויאני, כמו "דוסון קריק", למשל, שיכולה לספק לורתר הצעיר סיבות נוספות להתאבד.

"באפי" ו"פריקס וגיקס" ("זרוקים ויורמים"), הן סדרות שהתמקמו בשוליים בכוונה תחילה, ומשם ירו את חיציהם החתרניים. אלה הצליחו לשפר במשהו את המוניטין של כל מי שעוד לא מלאו לו עשרים. אבל בדרך כלל, דמויות המתבגרים מתפקדות כאותו גורם מעצבן שמחליק על סקייטבורד בין קשישות מבוהלות, גונב מכוניות ועושה מסיבות ללא רשות בבית של ההורים.

ימי רביעי, 22:00, אקסטרה הוט

בקטנה
שתקנו שתקנו, אבל זה פשוט הלך רחוק מדי. מה יהיה עם העזים של yellow? זה לא באמת תופס, אף אחד לא משתמש בביטוי המאולץ, ורק רצינו למלא דלק. אז אפשר די?